 כינוי:
Nameless- מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 11/2013
חושבת עלייך
שלום לכולם,
החלטתי לפרסם קטע נוסף כיוון שלא פרסמתי דבר בחודש האחרון ופוסט אחד בחודש נראה נורא מעט.
הנה קטע קצר שכתבתי, חשבתי לקרוא לזה שיר אך זה לא במבנה כזה, אז הנה קטע קצר ונחמד.
קריאה מהנה!
חושבת עלייך
לאחר לילות ללא שינה וחשיבה ללא הפסקה
עלתה בפתאומיות מחשבה מוזרה במקצת, מחשבה והיא עלייך.
החלו לצוף שם באוויר שאר מחשבות שאי פעם חשבתי עלייך, עלינו.
האמירות שלך חקוקות לי בראש, זכרתי כל מילה ומילה
מילים שאמרת ומשפטים שזרקת כך סתם לאוויר נמצאים גם כן בראשי.
בין השתיקות הקצרות לבין הדיבורים ללא מעצור או מחסום
הרגשות נמצאים שם ומתחילים לגדול ולהתעצם עוד יותר
ובלילות אני חולמת עלייך, לעיתים אף כמה פעמים באותו לילה
וכשאני רואה אותך לבי דופק בחוזקה מההתרגשות לראותך
ואתה אף לא יודע זאת, אך החיוך שעל פניי נמצא שם בזכותך.
החיוך שלך, השיחות שלנו, נוכחותך בקרבתי,
הם אלו שנותנים לי כוחות להמשיך הלאה יחד עם הזמן
להמשיך ולרגע לא לעצור או להביט לאחור.
תמיד חושבת עלייך ונזכרת בכוח שאתה נותן לי תמיד,
בכל יום ויום חושבת אני עלייך יותר ויותר, חושבת וחושבת.
***
הכותבת, מורן.
| |
האיש ההוא
שלום לכולם,
לא היו עדכונים במשך כחודש וזה כתוצאה מחוסר זמן, מצטערת ומתנצלת על כך.
קטע קצר שכתבתי שמתאים לתקופה האחרונה.
קריאה מהנה!
האיש ההוא
השעה הייתה 23:23 כשהבטתי בשעון. בעודי מביטה בו, חשבתי עלייך. חשבתי עלייך כל כך הרבה מחשבות שאינני יודעת כבר איפה נעצרתי ועל מה עוד לא חשבתי. חשבתי ותהיתי אם אתה מתגעגע אליי, אם אתה חושב עליי, אם אתה בכלל זוכר אותי ואם לא תשכח אותי עד שנחזור וניפגש שוב, למרות שזה הולך לקרות בעוד ימים ספורים. ימים שבהם עולמי יכול להשתנות ורגשותיי כלפייך יכולים להיעלם, ואתה אף לא תזכור דבר ממה שהיה, וגם אם כן, תתנהג כאילו דבר לא היה ולא קרה מעולם. לאחר מחשבות רבות אל תוך הלילה, בלי שהבחנתי השעות עברו להן כה מהר, והייתי צריכה ללכת לישון, אך חשבתי לעצמי, ממילא אין טעם לקום מחר, עוד יום רגיל לפנינו. נשארתי ערה אך לא ערנית והתחלתי לקרוא כתבות שונות באינטרנט. כתבות על אריק. בין כתבה לכתבה לקחתי לגימת מים מהבקבוק, עד בסופו של דבר המים בו נגמרו ונאלצתי לצאת למלאו במטבח. יצאתי מחדרי ובעודי הולכת בשקט, מנסה לא להרעיש כלל וכלל, לא יכולתי שלא לשים לב לעיתונים הפזורים על השולחן בסלון, כנראה מישהו היה באמצע קריאה. התקרבתי כדי לקרוא את הכותרות הראשיות בכל עיתון ועיתון, מזיזה וקוראת בחושך, למזלי הראייה הטובה שלי השתלמה במקרה זה. כל הכותרות היו קשורות במותו של אריק. הרגשתי כל כך הרבה רגשות בו זמנית, רגשות שלא ניתן להסביר. חזרתי למטבח ומילאתי את בקבוק המים, ומרוב שהייתי שקועה במחשבותיי על אריק, לא שמתי לב והמים עלו על גדותיהם והחלו להישפך מהבקבוק. חזרתי לעצמי ובמהרה התחלתי לנגב את המים שנשפכו. חזרתי לחדרי בשקט תוך כדי שהגנבתי את אחד מהעיתונים לחדרי. להפתעתי בעיתון שלקחתי זו הייתה כתבה שונה מכל אלו שכבר קראתי באינטרנט. התיישבתי על המיטה והתחלתי לקרוא אותה. תוך כדי קריאה, בלי לרצות בכלל, התחלתי לבכות. בכיתי בגלל מותו של אריק איינשטיין. למזלי זה היה באמצע הלילה וכולם כבר ישנו ולא יכלו לראות אותי בוכה, ועוד על דבר כזה, עבורם זה נחשב בטח כדבר שולי וחסר ערך. אם היו רואים אותי הם בטח היו אומרים לי שאין לי על מה לבכות ושלא באמת הכרתי אותו ולכן אני לא צריכה לבכות על מותו, שהדמעות שלי לא שוות את זה או דברים בסגנון הזה. לא הייתי מופתעת אם אלו היו התגובות שהייתי מקבלת, אך בכיתי בשקט שאפילו לא שמעתי את עצמי, והייתי כל כך שקועה במחשבות עליו שכבר לא היה לי אכפת אם היו שומעים ורואים אותי.
מאז שאני זוכרת את עצמי, שמעתי את שיריו, בעיקר את אלו שהיו מוכרים יותר לציבור, או לי לפחות בתור ילדה. כשהייתי קטנה ראיתי את הקלטות שלו והייתי חשופה נורא לדברים שהוא עשה לאורך כל חיי. עם השנים התחלתי להכיר עוד ועוד משיריו. תמיד כששמעתי את השירים שלו, הייתי מוצאת לכל שיר שלו מקום אצלי בלב ובראש, הייתי נותנת לכל שיר מחשבה ותהייה לגבי המילים של השיר ומשמעותן. הייתי אף ממציאה מן תמונה בראשי, וגם אם אין לשיר סרטון או קליפ משלו, הייתי מדמיינת אותו בעצמי רק על פי מילות השיר. קולו של אריק תמיד נגע בי והצליח להעביר אליי כל כך הרבה. בגלל זה ובגלל עוד אלפי דברים נוספים, היה לי נורא קשה לקבל ולקלוט בכלל את מותו.
חזרתי לשבת מול המחשב ושמתי בחזרה את האוזניות עליי והתחלתי לשמוע את כל שיריו, מאדון שוקו ועד יש בי אהבה, בלי להחסיר אף שיר באמצע. לבסוף כשהלכתי לישון, נזכרתי במה הייתי עסוקה כל הערב עד לרגע בו התחלתי לקרוא את הכתבות על אריק. הייתי עסוקה כל כך הרבה בדבר כל כך שולי, והוא מחשבות לגבי בחור מסוים, בחור שאמנם אני אוהבת או לפחות חושבת שאני מתחילה לאהוב אותו. מחשבות כה מינימליסטיות ואף טיפשיות, כאשר ממולן עומדות כל המחשבות האלו על אריק, על מותו, על כך שלעולם עוד לא נשמע ממנו דבר, מהאדם הנפלא והצנוע הזה. הרגשתי שאכזבתי אותו, בתור אחת שמעריכה נורא את שיריו ואת כל עבודות חייו. הלכתי לישון ובלילה חלמתי חלום מוזר, שבו הופיעו הבחור ההוא וגם אדם שהיה נורא דומה לאריק, אינני זוכרת מה בדיוק קרה שם, אך דבר אחד אני זוכרת בבירור, והוא שאותו אדם שהיה דומה לאריק אמר לי:"אני לא כועס ולא מאוכזב, כל אחד ודאגותיו". כאשר קמתי מהחלום, היה עוד לילה, קמתי מהמיטה והתהלכתי בחדרי, מחויכת ומרוצה מתשובתו. עד לפני החלום הייתי בטוחה שאכזבתי אותו, אך בזכות החלום הבנתי שלא, למרות שאינני יכולה לדעת זו בוודאות, הרי זה רק חלום, והרי זה אריק, הוא בכלל לא מכיר אותי. הלוואי והיה מכיר אותי, חשבתי לעצמי בלב. אך דבר אחד אני יודעת בוודאות והוא שאריק לעולם לא אכזב אותי, ואף לא אדם אחר, והאיש ההוא היה אריק איינשטיין.
***
הכותבת, מורן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
