אולי זה מה שחָסַר?

ניסיתי לכתוב בצורה כה יפה כה מדוייקת את מה שאני מרגישה אבל אין מילים שיכולות לתאר

אי אפשר כבר לייפות את המציאות כל הזמן בתארים

וזה לא אמור להיות עצוב הו לא בכלל

הכל כל כך בסדר, שכבר אין מעבר

הכל כך כל כך כל כך בסדר

ניסינו להשקות את מערכת היחסים, מדי יום ויום וברגע פת הכל נחסר

כל המתח המסתורין כל העניין שיש

וזה נבל מזמן

כולם אמרו לי

אבל לא האמנתי

ועכשיו אני מאמינה

אני פרח מוגן.

אבל הכל באמת בסדר, אולי ככה זה אמור להיות

אולי לא נולדנו שווים אף פעם

לך את המינוסים ולי את הפלוסים

וביחד לא מנצחים אף פעם.

אבל אמרו לי שזה קורה, ברגע עת נעלם הירוק שעל הדשא

והצהוב של הסתיו

אולי זה סתם עונות מעבר?