החיים כשאת תיכוניסטית

ניסיתי להרגיע את עצמי, לא לחשוב על זה שיש מחר בית ספר עם ילדים ששופטים אותך, ציונים, מעמד חברתי, מורים.

אז עשיתי מקלחת חמה כדי להירגע, ואז עלו בי המחשבות האלה על הילדים שהציקו לי, שהתנהגו אליי בבריונות, על כל הדמעות שבכיתי ולא רציתי לצאת מהבית, על העבר המרשע שלי.

ובגללם אני במצב שאני היום, בגללם אני בדיכאון, מנסה לצאת וחוזרת שוב, בגללם אני על ציפרלקס, בגללם אני מפספסת המון מהבית ספר, בגללם אני נכשלת בציונים, בגללם אני מפספסת את החיים.

ואני לא יכולה לצאת מי זה, אני לא מצליחה, לא משנה כמה אהיה יפה כמה אני אצליח וכמה אני אנסה להיות חיובית תמיד המחשבות האלה יהיו בראש, מה אם אני עדיין לא מספיק טובה? מה אם יעשו לי את זה שוב?מה אם אני אשתנה ופתאום האנשים הרעים יתייחסו אליי יפה, אני אותו בן אדם שהייתי פעם ואתם שברתם אותי!  למה אי אפשר למחוק זכרונות? למה אי אפשר למחוק חלקים מהעבר?