החיים כשאת תיכוניסטית

אתה אף פעם לא תבין כמה בני אדם יכולים להיות אכזריים עד שאתה חווה את זה על נפשך.

בן אדם זה יצור חכם, נדיב, רגיש, מפותח רגשית ושכלית, חם ואוהב.

אבל הוא היצור הכי אכזר שאני מכירה, פוגעני, קרימינלי, שופט, אגואיסטי.

הילדה הזאת שנכנסתם לשירותים, היא התבוננה במראה ואתן צחקתן על שיערה חשבתן שהיא לא שמה לב,

אבל היא חכמה היא קולטת דברים, צחקתם בלי סוף כאילו ראיתן עכשיו את הדבר הכי מצחיק בחיים שלכן!

סיפרתן לחברות, כי בדיחה טובה צריך לספר לחברות, לא?

צחקתן, וצחקתן, התגלגלתן מצחוק!

הרגשתן טוב עם עצמכם, צחוק זה בריא לגוף ולנפש עכשיו יש לכן מצב רוח טוב.

והילדה הזאת שצחקתן עליה? חושבת עכשיו שכולם צחקו על שיערה בלי ששמה לב, שהיא לא שווה מספיק, לא טובה מספיק, היא בוכה בלי סוף, כל היום שלה הפך למגעיל, הוא נחרב, יום מיותר.

מצב רוח טוב, זה לא על חשבון מישהו אחר.

הילדה הזאת היא אני.

היום הגעתי לבית ספר עם קוקו בלוף, חצי פזור חצי קוקו ואת הקוקו עשיתי לגולגול גבוה, חשבתי שזה יפה, אהבתי את זה!

הילדות התפקעו מצחוק לא הבנתי על מה, הן אמרו שהן לא רגילות לתסרוקות "המשונות" האלה, שהקוקו היה עקום/גדול מדיי, לא הבנתי מה הן רוצות.

לא ממש הקשבתי, הקשבתי רק לזה שאני לא רוצה לחיות בעולם כז אכזר ששופט אותנו ומחריב אותנו. 

הילדות האלה נהנו הן בטח חושבות שעשיתי סיפור, כולה שיער, כולה גולגול.

לא.

אתן צחקתן על השיער שלי, על הטעם שלי על המצב רוח שלי, על הרגשות שלי, עליי.