Dust in the wind

הילדים בשכונה היו מתכנסים בסופי שבוע עם הזכוכיות מגדלת שלהם והיו יושבים איזה יומיים רצופים ושורפים נמלים ואחרי זה דורכים עליהן, גם אותי לפעמים היו שמים מתחת לזכוכית מגדלת שלהם ומשם קיבלתי את כל הכוויות האלה.

אומרים שאם שמים מראה מול הקרן שיוצאת דרך הזכוכית מגדלת ומכוונים אותה נכון אז מי שמחזיק אותה חוטף את הכוויות. ביום שבת לפני שבועיים הבאתי את המראה הקטנה מהחדר וירדתי לגינה, כשהם התחילו לשרוף אותי ואת הנמלים פתחתי אותה וכיוונתי עליהם. כשהם קיבלו את הכוויות הראשונות והתחילו לקפץ הרגשתי הקלה, כשהם ממש התחילו לעלות באש לא הפסקתי לצחוק. הם נראו כל כך טיפשיים, חיפשו לאן לברוח ולא מצאו, לא הבינו שאם רק יעזבו את זכוכית המגדלת הכל ייגמר.

כשכל מה שנשאר מהם היה אפר אספתי את כולו בערימה והתחלתי לדחוף אותו לקן נמלים שהיה באיזור. ככה, כל גרגיר וגרגיר מזויין.

מי שדורך על נמלים צריך לזכור שבסוף ייקבר בינהן.