Dust in the wind

יש אצלי בארון אנשים שתלויים על קולבים.

הם בחיים לא יצליחו לעמוד בזכות עצמם אז הם צריכים שאני אלבש אותם כל בוקר מחדש..

ברגעים היפים שלי הם עליי,

כשקשה לי הם מעדיפים לחזור להיתלות בארון.

ולפעמים כשאין לי כוח לסדר אותם על הקולבים, אז אני זורקת אותם על הרצפה.

הם נערמים בערימות כאלה גדולות שלפעמים מרוב שאני מתרגלת לדרוך עליהם, אני כבר שוכחת מה הצבע של הרצפה שמתחתם.

האנשים שתלויים על קולבים בארון שלי מדברים עליי כשהדלתות סגורות והם חושבים שאני לא שומעת. ואני אף פעם לא אומרת כלום, אין לי זמן להתעסק בזה כי אני בכלל תקועה בארון אחר ומחכה שילבשו אותי..