לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dust in the wind


Nothing lasts forever..

כינוי:  mrs.understood

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ביצי זהב


אנחנו מטפסים על עץ והוא כל כך גבוה שאני מסתכלת על הצמרת שלו ונדמה לי שהיא נגמרת בעננים.
מטפסים על עוד ענף ועוד ענף כשכל אחד שדרכנו עליו כבר מתפורר ונשבר ואין ברירה חוץ מלהמשיך למעלה. 
השמועה אומרת שבסוף העץ מתחבא לו איזה ברווז שמטיל ביצי זהב ואם להגיד את האמת, אני עולה לא בשביל הכסף,
אלא נטו בגלל שאני מרגישה אותך נושם בעורף שלי, מסתכלת למטה ורואה אותך מתחתיי. קרוב מספיק בשביל לתפוס לי בעקב ולמשוך אותי למטה ביחד איתך..
אני ממשיכה לטפס ובמבט חטוף מבחינה לרגע באיזה נוצה שמתעופפת ברוח ונופלת למטה ומבינה שהסוף קרוב יותר משחשבתי..
עוד כמה ענפים שנשברים ונעלמים,
עוד כמה נשימות בעורף ומשיכות בעקב ואני מגיעה עד לצמרת.
מתיישבת על אחד העננים ונושמת לרווחה, לא לפני שאני שולפת מסור ומנסרת את הגזע של העץ מהר לפני שתצליח להגיע. 
אני שומעת את הגזע נופל ואותך כבר לא ורק אז אני מבינה את הטעות שעשיתי ושאין לי איך לרדת. יושבת על ענן כמו באיזה סיפור מאגדה עם ברווז שמטיל ביצי זהב בידיים, וכמה שרע לי עכשיו אי אפשר לתאר במילים.
אני מסתכלת למטה ולרגע מנסה לדמיין אותך תופס בעקב של מישהי אחרת שממהרת לברוח ובסוף כשאתה תופס אותה היא כל כך מאושרת והחיוך העצום שלה תופס בדיוק את הזוויות ההפוכות מהשפתיים שלי שנושכות את הלשון ומונעות ממני להוציא כל צליל שהוא.
אני מחליטה להחליט שהכאב שמפרק לי את הגוף עכשיו זה רק רעב ולא איזה בעיה אמיתית שדורשת שיחות עמוקות, הבנה וכדורים ותוך כדי המחשבות אני שמה לב שהברווז הדפוק הספיק להטיל עוד שתי ביצים.
עכשיו אני יושבת על שולחן מלכותי עם ברווז קסום וחביתה מביצי זהב שחוץ מקלקול קיבה לא תביא לי שום איזה חיוך בחיים כמו של ההיא מלמטה. ואתם חשבתם שכסף פותר את כל הבעיות בחיים..

נכתב על ידי mrs.understood , 24/4/2016 22:13   בקטגוריות דמיוני, מטאפורי, סיפורים קצרים, פרידות, אהבה ויחסים, ביקורת, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצת אמיתית מדי


אני לא יודעת איפה אני
שמלה קרועה מלאה בעפר, שוכבת מאובקת על ערימת אבנים וחול מול אגם כל כך כחול שנדמה כאילו הוא בלע את השמיים.
אני מנסה לקום אבל הרגליים שלי מלאות בכל כך הרבה שריטות וסימנים שאני מתפלאת בכלל שהן עדיין מחוברות אליי.. אני זוחלת לכיוון האגם, בשביל לשטוף מהפנים ומהפה את הטעם של הדם שמערפל אותי וכשאני נמצאת ממש מעל המים אני רואה השתקפות, והיא לא שלי.
באופן מפתיע זאת גם לא ההשתקפות שלך, זאת ההשתקפות שלה. של כל מה שרע בי שטוב בה, השתקפות מושלמת כזאת בצורה שצובטת.
אני מכניסה את הראש למים וצועקת הכי חזק שאני רק יכולה וזה הדבר האחרון שאני זוכרת שקרה עד שהגעתי לכאן. 
אני לבושה בחלוק לבן ויושבת במסדרון כשלוריד שלי מחובר חוט כזה עם שקית שלא באמת ברור אם הוא מכניס לי נוזלים או שואב ממני כל טיפת שפיות שעוד נשארה. אני שואלת את הפקידה בקבלה מה אני עושה כאן ולאחר רפרוף מהיר בתיק שלי היא מסבירה לי שאבחנו לי הפרעה בקצב הלב ושאני חייבת להיכנס לניתוח. 
״מה זאת אומרת הפרעה?!״ אני שואלת בטון טיפה יותר מאיים משהתכוונתי ומאחוריי מסתדרים כבר כמה אנשים, מנסים לסחוט טיפת רכילות כדי למלא את החיים הריקים שלהם. 
היא אומרת שהיא לא הכתובת לטענות שלי ושאני אחכה שיקראו לי בכריזה. אני נופלת ומתעוררת עוד פעם, על מיטה עם גלגלים כשמחוברת אליי מכונת הנשמה וחמישה רופאים רוכנים מעליי, אני מרגישה ערה אבל יודעת שאני בעצם מורדמת וכל מה שאני רואה זה שאריות של ההבזק האחרון שראיתי.
אני מורדמת אבל מרגישה כל דקירה של סכין שפותחת את החזה שלי. אני מרגישה אותם מחזיקים בלב שלי, אני מרגישה את הדם נוזל לי על הצלעות והוא כל כך חם שנדמה לי שאני עומדת לקבל כוויה.
אני רוצה להתעורר ולתפוס את היד של הרופא כי אני לא אעמוד בעוד דקירה אחת כזו אבל משהו סוגר לי את העיניים. וזאת עוד פעם ההשתקפות הזאת מהאגם, ההשתקפות המושלמת של הזאת עם כל מה שאין בי והיא מכסה לי את העיניים קצת יותר מדי אמיתית בשביל להיות רק תמונה בראש שלי ועוד דקירה אחת חדה ואיבוד הכרה. 
אני עד היום לא בטוחה מאיפה הצלקת הזאת על החזה שלי עם השם שלה, קצת אמיתית מדי בשביל להיות השתקפות באגם אבל הטעם של הדם עדיין ממלא לי את הפה..

נכתב על ידי mrs.understood , 17/4/2016 17:53   בקטגוריות דמיוני, מטאפורי, סיפורים קצרים, פרידות, אהבה ויחסים, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכת חושך


הייתה תקופה שהיינו שקופים, ככה שרואים את כל הורידים והעורקים בגוף ואת הדם שזורם בהם ואת החשמל.
החשמל הזה שמבטא כל רגש בגוף, הזרמים האלה, משהו שהיום כבר אי אפשר להסביר במילים..
הייתה תקופה שכשהייתי נוגעת בך כולך היית מתחשמל וקם לחיים,
תקופה שהייתי מצליחה להריץ לך את הדם בגוף במבט והיום כל פעם שהיד שלי נוגעת בטעות בשלך אז הדבר הראשון שקורה זה קצר מפוצץ ואחריו חושך. חושך מוחלט.
המכה התשיעית הייתה מכת חושך, ושמעתי פעם איזה פרשן מסביר שזו אולי המכה הכי גרועה כי אנשים לא יכולים להסתדר בחושך.
הם נהיים חסרי יכולת, כמוך כשאתה עומד מולי.
אני רוצה שתדע לחשמל אותי, אני רוצה שתדע להבין כמה הדם בגוף לא אומר כלום מבחינתי כמו שאומר זרם אחד קטן. 
  אני נמצאת באולם מלא בפנסים שכולם ממיסים אותי לאט ומדמיינת אותך וקצר.
אומרים שבסופת ברקים הכי מסוכן לעמוד באמצע שדה פתוח כי הברק הראשון שיחפש איפה לפגוע יכה בנקודה הכי גבוהה.
אני עומדת בשדה הפתוח עם ידיים פתוחות ומחכה לך, אתה בא?

נכתב על ידי mrs.understood , 5/4/2016 12:13   בקטגוריות דמיוני, יחסי מין, מטאפורי, סיפורים קצרים, סקס, פרידות, אהבה ויחסים, סיפרותי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmrs.understood אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mrs.understood ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)