לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dust in the wind


Nothing lasts forever..

כינוי:  mrs.understood

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שאריות של הודו


אתמול בלילה, בחלום השמיני חלמתי שאני לוכדת חלומות. 
רצה בשדות של עננים ועשן עם רשת קרועה על מקל ורודפת חצי אבודה אחרי שברי חלומות של כל האנשים שהכרתי. 
נתפסו אצלי ברשת דברים גדולים יותר משיכולתי לשאת..חתול שחור גדול בלי עין, הליצן המפחיד שהעיר את ההיא בלילה ובין סוכריות על מקל ונפילות לתהום תפסתי אותך בחלום, מטייל חצי בהיי מאווירה ברחובות של הודו. 
שלוש שעות של מרדף מיותר לקחו לי בשביל לנסות להכניס אותך ברשת מבלי שהצלחתי להבין שאתה גדול מדי עליי ועליה..
ואז ברגע אחרון של ייאוש שאלתי אותך לאן אתה הולך ומלמלת איזה משפט בשפה לא ברורה שבתרגום חופשי אומר ״אדם לאדם זאב״.
ואני שלא מבינה משפטים כאלה מתעמקים, העזתי בחוצפתי לשאול למה אתה מתכוון תוך כדי שהפכת לענן אחד גדול ונעלמת ברקע.
בבוקר כשקמתי, לא זכרתי איך לדבר ורק יללות לא ברורות יצאו לי מהפה תוך כדי שאני מנסה להשתחרר מאיזה רשת חלומות סבוכה עם שאריות זיכרון של הרחובות בהודו וסוכריות על מקל..

נכתב על ידי mrs.understood , 30/3/2016 18:41   בקטגוריות דמיוני, מטאפורי, סיפורים קצרים, אהבה ויחסים, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחוגים



השעון מתקתק ואחרי שכבר שברתי את הרדיו, הטלוויזיה והמערכת זה הדבר היחיד שעוד שומעים בבית הזה.
אני מסתכלת עליו, איך המחוגים זזים ולועגים לי על זה שאני נשארת במקום..
אני מנסה להסביר להם שזהו, שזה נגמר, שהתחלתי מחדש שהבראתי,
אבל הם מצקצקים לי בהתנשאות וממשיכים לזוז..
אני נועצת בהם מבט מאיים ומנסה לחשוב..
אומרים כל הזמן שרק הזמן מרפא אבל מרוב פעמים שכבר דפקתי את השעון בראש, המחוגים התחילו לפמפם בקצב של החרדות שלי.
כל המספרים נופלים ומתפזרים על הרצפה באי סדר מושלם ואחרי בהייה ארוכה בריקנות משתיקה כזאת אני מסדרת אותם בקפיצות, רק את האי זוגיים.
אני נזכרת בהוא שדפק לך את הראש בקיר של התחנת אוטובוס וקרע לך את החולצה.
זה בערך הדבר האחרון שאני זוכרת ממך, שאמרת שאיזה יומיים הסתובבת כמו זומבי ברחבי תל אביב ולא הבנתי מה קורה לך ועכשיו אני מוצאת את עצמי יושבת על רצפה קרה מוקפת במספרים ושברי זכוכית. כל פעימה שדופקת בי מפתיעה אותי מחדש, מפתיעה אותי שאני עדיין חיה ונושמת
ואני מחליטה שהגיע הזמן לעזור לעצמי..לעזור באמת.
בבוקר למחרת הלכתי לרופא הזקן הזה שכבר 20 שנה עובד בקופת חולים שלי, נכנסתי למשרד שלו וביקשתי מרשם לשעון חדש..הרי אומרים שהזמן מרפא, לא?

נכתב על ידי mrs.understood , 23/3/2016 13:11   בקטגוריות סיפורים קצרים, מטאפורי, חרדות, דמיוני, ביקורת, שחרור קיטור, פסימי, סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדר של פילים


לקראת הסוף זה פרפורי גסיסה..
הגלים במכונה אולי זזים אבל המוח כבר מת וכשהמוח מת, תחלום כמה שבאלך אבל גם עדר של פילים כנראה לא יזיז אותך.
לפעמים הוא מזיז איזה יד, או ממצמץ בעיניים אבל אני והוא לא באותו עולם כבר.
הוא ברקיע השביעי ואני בגיהנום, קמה כל בוקר בלי טעם והולכת לעבוד בעבודה המסריחה בבית הקפה ובדרך חזרה עוברת לראות אותו שוכב שם כמו עציץ, מלטפת לו את השיער כאילו הוא בכלל יודע שזאת אני ולא מפנטז על ההיא מהקורס מ״כים המזדיין שלו. 
לפעמים אני תוהה אם הוא בגד בי אבל עכשיו אני כנראה כבר לא אדע וכל מה שאני מחכה לו בתכלס זה ההתענגות על הצליל של הסוף, על פרפורי הגסיסה.
על לשמוע את הנשימה האחרונה ואז את הצפצוף, אני יודעת שהצפצוף הארור הזה ייתן לי את סגירת המעגל שכל כך חיכיתי לה.
ובכל זאת גם אחרי שאני אנתק אותו מהמכונה אני לא מאמינה שהוא יסבול כמו שסבלתי בגללו. לא מאמינה שהוא יכאב את מה שכאבתי כששיחררתי ממנו ועכשיו אפילו שאני כבר לא אוהבת אותו בכלל אני באה כל יום רק בשביל אולי לזכות לראות את הסוף. 
זה כבר החודש העשירי של הביקורים ומרוב תסכול היום בבוקר כשהגעתי לבית הקפה ריססתי את כולם.
רובה אוטומטי, 3 מחסניות והקדשה אישית עם כל כדור וכדור מחורבן.
הרעבת אותי לפרפורי גסיסה ועכשיו תישא בתוצאות 

נכתב על ידי mrs.understood , 21/3/2016 19:19   בקטגוריות דמיוני, חרדות, סיפורים קצרים, פרידות, אהבה ויחסים, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmrs.understood אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mrs.understood ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)