לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dust in the wind


Nothing lasts forever..

כינוי:  mrs.understood

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תבחר


הבית עולה באש
מצית,גפרור? מה זה משנה..אחותי שכחה את הגז דולק במטבח, בוא נניח שזה זה.
הרעיון הוא שהבית עולה באש..
אין יותר מדי זמן, אתה צריך לקחת שני דברים, בהנחה שכל האנשים או החיות שבבית הצליחו לצאת בעצמם ואתה לא צריך להציל אותם, או את עצמך. 
שני דברים..מה אתה לוקח? את המחברת? התמונות? הבובה שמלווה אותך מגיל שנה? הבגדים? הפלאפון?
אין לך הרבה זמן להחליט. 
יודע מה? בגלל שהתעכבת עד עכשיו אתה יכול לקחת רק דבר אחד, מה תיקח? 
את היומן? הארנק? התעודות? 
אתה יודע מה נעשה את זה יותר קשה..ההתלבטות עולה לך ביוקר.. עכשיו נשארת עם אופציה אחת,
אתה מציל את עצמך או את הזכרונות שלך?
בהנחה שאם אתה יוצא מהבית אתה לוקה באמנזיה פתאומית ולא זוכר מי אתה בכלל
או שאתה נשאר בבית נשרף בחיים אבל כל הזכרונות שלך נשמרים..
מה אתה בוחר? הוויה או זכרונות?
אתה יודע מה? עזוב.. כבר מאוחר מדי

נכתב על ידי mrs.understood , 28/1/2016 12:50   בקטגוריות חרדות, דמיוני, מטאפורי, סיפורים קצרים, ביקורת, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כיסאות מוזיקליים


כשהייתי קטנה היינו משחקים במסיבות יום הולדת משחק שקוראים לו כיסאות מוזיקליים.
הרעיון במשחק הוא שחבורה של ילדים מסתובבים במעגל לצלילי מוזיקה כשמספר הכיסאות בחדר תמיד יהיה באחד פחות ממספר הילדים, וכשהמוזיקה נפסקת האחרון שנשאר בלי כיסא יוצא מהמשחק.
אני מרגישה שהגעתי לשלב  שאני משחקת כיסאות מוזיקליים עם החיים שלי..
המוזיקה תמיד פועלת ואיתי מתחרים כל הדברים שמנסים להשתלט לי על החיים.. פחד, עבודה,  אהבה, העייפות, הורים, חוסר הביטחון, השמחה, התשוקה. 
כולנו מסתובבים במעגל, אבל יש רק כיסא אחד בחדר.  
אפילו לא כסא אם להגיד את האמת, יותר קרוב לשרפרף.. אנחנו מסתובבים בחדר והמוסיקה מתנגנת, וברגע שהיא מפסיקה כולם שולפים את הסכינים,
מי יתפוס את הכסא ומי יאבד את המקום שלו?
בהתחלה הייתי נלחמת כמו משוגעת אבל אחרי כמה פעמים שאיבדתי את המקום וזכיתי בכמה צלקות חדשות איבדתי את הטעם..
עכשיו כשהמוסיקה מתנגנת במקום להילחם עליה כמו כל השאר, אני מוותרת מראש ומתיישבת בצד עם הידיים על האוזניים מנסה לנחש מתי יישלפו הסכינים..

נכתב על ידי mrs.understood , 25/1/2016 20:00   בקטגוריות חרדות, דמיוני, מטאפורי, סיפורים קצרים, ביקורת, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לאבד הכרה


אני לא מצליחה להנות יותר
אני יוצאת מהבית אני מחייכת, אני שותה, אני צוחקת
אני מסווה בדידות ושברון לב..
אני חוזרת הביתה והסכין ממשיכה להינעץ. כל פעם עמוק יותר, כל פעם נותנת עוד סיבוב שיגרום לי לחשוב עליך ולהרגיש אותך לעוד יותר מדי זמן שאני לא רוצה בו. 
אתה נמצא עמוק בורידים שלי ואני אשקר אם אגיד שלא ניסיתי כבר להוציא אותך משם.. כל האדום הזה שנשפך על הרצפה רק הזכיר לי אותך יותר עד שאיבדתי הכרה.
אני מוצאת את עצמי נהנית מהרגעים האלה של חוסר ההכרה,
אלו הרגעים היחידים שאני באמת יכולה להגיד שאני נהנית מהם, הייתי דוקרת אותך בלב בחזרה..אם היית שווה ישיבה בכלא,
אבל האמת שעד שתצא לי מהורידים אני אמשיך לנסות לאבד הכרה עד שאולי ההכרה שלי תרצה לאבד אותך. 

נכתב על ידי mrs.understood , 10/1/2016 11:17   בקטגוריות חרדות, מטאפורי, סיפורים קצרים, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, סיפרותי, פרידות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmrs.understood אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mrs.understood ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)