לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Birds want to fly, What about humans?


אין יותר מדי צורך בתיאור כי אני אתפלא אם הבלוג הזה יחזיק יותר מדי זמן. סיפורים, מחשבות, מה שיוצא. שום דבר ספציפי במיוחד.

כינוי: 

בן: 31



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

בדד אלך


חברה שלי התגייסה, וסוגרת שבת ראשונה, ופתאום נזכרתי במשהו ששכחתי לאחרונה.

אין לי חברים...

אין לי מי שיזמין אותי לצאת איתו בשישי בערב, אין לי מקום קבוע ללכת אליו, אפילו אין לי יותר מדי אנשים לדבר איתם.

יש לי ידידה טובה שאני מדבר איתה קבוע, ויש לי חברה שאת רוב זמני הפנוי אני מבלה איתה, וזה בערך הכל.

וכנראה גם לא יהיו לי חברים, אני לא אדם שמתחבר עם אנשים ויוצר קשרים. גם אם אני בסביבת אנשים ומדבר איתם, רוב הסיכויים שאני לא אפגש איתם יותר אחרי זה. האם זאת בעיה בי או שזה פשוט אופי? אני מניח שזה תלוי בי, האם אני מרגיש שזה מפריע לי מספיק כדי להחשב לבעיה? אני חושב שכן, אבל אין לי הרבה מה לעשות לגבי זה.

אולי באוניברסיטה אני סוף סוף אמצא אנשים שדומים לי ואצליח ליצר כמה חברים. אולי. אבל זה מה שאני תמיד אומר לעצמי, וזה תמיד מוכיח את עצמו כלא נכון. והנסיון של אנשים אחרים מראה שככל שמתבגרים רק יותר קשה ליצור חברים. אז נראה שאני אאלץ להשאר די בודד.

 

אז עומד להיות לי סופש די משעמם, חברה שלי לא כאן וככה נגמרו כל האפשרויות, ואני תקוע עם מחשבות.

האמת שיש די הרבה דברים המפריעים לי לאחרונה. ברביעי הקרוב אני נפגש עם הפסיכיאטר שוב, ואני לא בטוח מה להגיד לו. האמת שלאחרונה לא מעט קורה לי שאני מרגיש רע. לא ממש רע, ממש לא רע כמו פעם, אבל גם לא טוב. אולי כדאי לי לחזור לקחת תרופות? אני די בטוח שזה יעזור עם זה. אני מניח שנראה מה הוא יגיד.

וגם העבודה לא הולכת משהו. יותר נכון להגיד שאני ממש סובל שם. מעבידים אותי 9 שעות ביום קבוע, למרות שיודעים שאני רוצה לעבוד פחות, ולעיתים קרובות גם נותנים לי משמרות של 10 שעות, וממש אין לי כח לזה. העבודה קשה לי נפשית, אני בשירות לקוחות ולא חסרים בארץ לקוחות מטומטמים. בנוסף שבוע הבא התעלמו מהאילוצים שלי, כי מסתבר שאני חייב לעבוד לפחות שלוש משמרות ערב, אז אני נאלץ להפסיד אימון אחד שאין לי מתי להשלים. אני רוצה להתפטר. חתמתי על חוזה לשנה וקנס היציאה הוא 1000 ש"ח, זה ממש לא מפריע לי. מה שיותר מפריע לי זה להתמודד עם המנהלים שלי, ועם האנשים. להגיש מכתב התפטרות עם הודעה מוקדמת והכל, ובכלל לצאת מהעבודה כאשר אני חוסך כסף ללימודים (למרות שכרגע יש לי מספיק לשנה וחצי בערך).

 

לא יודע, אני כותב מבולגן ודי נוראי ביחס למה שאני מצפה מעצמי, אפילו כשאני כותב על עצמי ולא אמורות להיות שום ציפיות. כנראה אני באמת לא מרגיש בסדר כרגע.

נכתב על ידי , 21/11/2014 22:02  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTondeiru Tori אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tondeiru Tori ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)