קצת משוגעת אבל במידה

בא לי לחזור לכתוב כאן כי אני זוכרת איך זה עשה לי טוב פעם, עם ההוא

אולי עם הזה הנוכחי זה גם יעזור

אז יש מישהו 

כבר שנה יש מישהו כי זה התחיל ממש בספטמבר.

זה התחיל תמים, חברות נחמדה שכזו. 

דיברנו, פלרטטנו קצת אבל ידעתי שיש לו מישהי אחרת בלב וזה גם לא הפריע לי...

לאט לאט הפלרטוטים נהיו פחות ופחות ידידותיים ואמרתי אולי יש פה משהו? ואולי אחרי כל הכשלונות שלי פתאום זה, הקשר בינינו יעבוד?

אז אחרי חודש של היכרות פתחתי את הקירות ונתתי לרגשות לשתוף לי את הגוף

התחלתי להעריך כל דבר בו. את הצחוק המפגר שלו, את השיער הבלונדיני המלוכלך בריח כלור שלו, את העינים הכחולות המזלזלות שלו. ואולי אני אומרת את כל הדברים האלה וזה יוצא קצת שונא, אבל זה רק בגלל שאני רואה דברים שונה עכשיו משראיתי אז (טוב אולי אני מנסה לראות דברים שונה)

אז היו לי קצת רגשות אליו כשהגיע נובמבר וגם יום ההולדת שלי... בערך שבוע לפני היום הולדת שלי הפלרטוטים נהיו קצת מוגזמים והבנתי שזה הדדי ושאני לא מפגרת לגמרי.

וביום ההולדת התנשקנו. בביה״ס. הרגשתי בעננים, כן כמו בסרטים, פעם ראשונה שבאמת רציתי מישהו כל כך וקרה משהו ולא ירד לי ממנו בדיוק באותו הרגע, וזה היה מדהים.

אבל לא עברו יומיים וכבר נהיה קר בינינו. הוא אמר שהוא עובר תקופה קשה אז ניסיתי לעזור והכי להיות שם בשבילו אבל הוא נלחץ ונסגר עוד יותר.

אז בסוף הוא אמר שלא מתאים לו ושהוא רוצה שנחזור להיות ידידים כי זה היה הכי כיף בעולם, ושאני ממש חשובה לו אז הוא רוצה שנשמור על קשר... אז בלי יכולת להגיד שום דבר אחר חוץ מבסדר הכל נגמר בינינו... וחשובה לא הייתי כנראה כי לא דיברנו 3 חודשים חוף מלצאת אחד על השני פעם ב-

ואיזה זבל זה חוק מרפי? כי בדיוק כשהתחלתי לעבור הלאה? חזרנו לדבר... בהתחלה זה היה הדדי אבל לאט לאט אני התחלתי שיחות, ואני יזמתי מפגשים. ותמיד היה הכי כיף בעולם במפגשים באמת יש לנו כימיה ולא נגמר על מה לדבר אבל כל המסביב היה מייאש.

והגיעה התקופה של ל״ג בעומר, מאי ככה אם אני זוכרת נכון. אז איזה שבוע לפני ל״ג, ישנו אצל ידיד משותף אני הוא ועוד כמה חברים

ואיכשהו יצא שאני והוא נשן על אותה המיטה. רק אני הוא וכל הרגשות שלי.

אז לא ישנו הרבה, זה התחיל מזה שברגע שנשכבתי על המיטה הוא משך אותי אליו לכפיות

ומשם זה היה ככה כל הלילה, נגיעות שכאלה גם מוגזמות, ובסוף יצא שדיברנו עלינו 3 ס״מ בינינו כשאנחנו מחובקים מתחת לסמיכה

ואז הנורא מכל:״אני פשוט חושב שאנחנו לא מתאימים״ וככה הלב שלי התנפץ, לא חשבתי שהוא יכול להשבר יותר ממה שהוא כבר היה שבור

אז אמרתי לו״ אני חושבת שזה לא נכון, לילה טוב״ בבוקר זרקתי לו כפכף על הפרצוף, הוא לא התעורר, ועזבתי מוקדם. כן אלימות זאת הדרך.

היינו עוד בסדר, אמרתי יאללה תצאי הכי גדולה ותעשי כאילו לא אכפת לך. אז הגיע ל״ג והגעתי מאוחר כי אני עבדתי... כולם קצת בראש לא היתי שם שעתים והתחילו לעזוב.. לא רציתי ללכת אז אמרתי לחברה שלי לסוע בלעדי ושאני אמצא דרך לחזור (למרות שלא היתה לי דרך אחרת בחיים)

אז ברור שיצא שאני אשן אצלו, אז התקלחתי אצלו ולבשתי חולצה שלו ובוקסר שלו ונכנסתי למיטה שלו איתו. וכאילו לא עבר שבוע שוב היינו באותה סיטואציה כמו שבוע לפני רק שהפעם כן התנשקנו ובבוקר עדיין היינו בכפיות והוא הסיע אותי הביתה. אז איכשהו יצא מכל העניין הזה ריב מטורף.. הוא חשב שאני מספרת לכולם שקרים עליו, וזה היה בכלל אי הבנה... אני לא סיפרתי בינתיים לאנשים על מה שקרה, והוא לא סתם את הפה.

אז אחרי שבועיים דיברנו והשלמנו... עד לפני שבועיים הכל היה סוג של בסדר.

כשאני אומרת סוג של בסדר, אני מתכוונת שזה קשר חד צדדי בערך (לרוב) וכשנפגשים הכל אחלה... והתחלנו ללכת לסרטים ביחד, טיפה מוזר אבל כיף וזה.

אז כל השנה הזאת התקרבנו ממש.

כשקורה לו משהו בחיים אולי הוא יספר לי

וכשקורה משהוא בחיים שלי אני מספרת לו

אנחנו נפגשים פעם פעמיים בשבוע ועדיין תמיד יש על מה לדבר תמיד

ופלרטוטים ברגיל, כי יש פיל בחדר 

שקוראים לו מתח מיני.

אז החלטתי לספר את כל החרא הזה כי נראה לי שהרגשות שלי חזרו.

לפני בערך 5 שנים בניתי חומות, לא הראתי רגשות, כי זה מראה חולשה.

אז עכשיו החומות נשברו וכל הרגשות פרצו החוצה

אז אני כל הזמן כמעט בוכה.

ונראה לי שזה בגלל הפעם האחרונה של המקרים המעצבנים שיש בינינו.

יום לפני שטסתי עם חברות נפגשנו, אכלנו והסעתי אותו הביתה. 

ובגלל שהייתי צריכה להשאר ערה נשארת איתי עד 2 ושוב אותם הפלרטוטים המיותרים ואותן הנגיעות המוגזמות

אז הוא אמר לי תעשי צעד כבר אבל  הוא היה רחוק מדי ולא היתה לי דרך 

ולא הראה סימני התקרבות אז אמרתי בוא ואמרת שאי אפשר אז באתי ללכת והוא אמר לי שוב ואז התקרבתי לשער והוא אמר טוב תחזרי קודם מחו״ל ואז,ֿ אז נסעתי וכתבתי לו שאתה מפחד שאני אעשה צעד והוא כתב נכון ושאלתי למה

והתשובה שהכי פחדתי ממנה

״כי אם זה היה אמור להיות, זה היה עובד כבר״

אז אמרתי חיים בשביל לעשות טעויות ושהוא מגזים ולילה טוב

ויום אחרי הוא כתב לי חשבתי על זה ולא מתאים לי

אבל הפעם לא היתה אכזבה, ולא היה שברון לב

אני חושבת שפשוט הגעתי למצב שאי אפשר להתאכזב יותר ושהלב כל כך שבור שהוא לא יכול להפוך לרסיסים יותר קטנים 

אז אני עדיין שבורה ולא יודעת מה לעשות 

וכל הסכרים שלי נפרצו

אז אני כותבת כי זאת הדרך היחידה שלי לצאת מהבור הזה 

מלא זמן עבר מאז שכתבתי, אולי יותר מדי

אבל גם הרבה קרה... אני כבר מרגישה פחות לבד. אני מדינה שאני ממש מגזימה בהכל ושלפעמים פשוט צריך לחיות בלי להתלונן כל הזמן

הלימודים כבר תכף נגמרים ומה שנשאר זה פיזיקה אבל בזה אני סבבה אז יהיה בסדר.

התחלתי שיעורי נהיגה, זה ממש מוזר! אני דיי בסדר חוץ מהקטע של המולטי טסקינג וזה אבל יהיה בסדר 

אבל זה עולה מלא.... אני אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לממן את זה בעצמי כי זה ממש מרושש... הכי פחות שזה יכול לעלות זה בסביבות 5000 שקלים וזה עוד אם אני עוברת טסט ראשון.... 

אז אני עובדת בקייץ אם אני לא אממן את זה לפחות אני אקל על ההורים שלי בהוצאות ככה

עוד משהו קרה, הזה שדיברתי איתו בכיתה ט והייתי מאוהבת לו בצורה דיבר איתי לפני איזה שלושה חודשים... פשוט פתאום הוא כתב לי שהוא ממש מצטער על איך שדברים נגמרו ושהוא עשה את זה כי הוא היה בקטע שלי והוא נלחץ כי הייתי ממש קטנה 

אבל בקיצור דיברנו וסלחנו 

לא יודעת מה חשבתי שיצא מזה אבל לא יצא מזה כלום אז 😔 מה זה משנה

אבל עכשיו חופש ואני אהנה מלא ואני ממש מקווה שהחופש יהיה כיף כי אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה להספיק בזמן כל כך קצר! לקרוא מלאאאא לעשות עבודות לשנה הבאה לעבוד בכללי לטוס עם המשפחה לחול לצאת לקורס של התנועה 

בקיצור אני לחוצה כמו שהמורה לנהחגה שלי גילה שיעור שעבר... חחחחח 

וואי חופש אבל סוף סוף!!! אבל זה לא באמת מרגיש כמו חופש... עדיין יש מחוייבויות: ספורט (בשבילי זה מחויבות) שיעורים, משפחה בית חברים ועוד 

וזה כל כך מלחיץ 

חודשיים של כלום אבל כל כך הרבה

מקווה שיהיה טוב כי בכל זאת 

חופש אחרון שלי בתיכון 

אחרי זה הכל נגמר 

אז חזרתי משבוע גדנע. בואו נתחיל מזה שזה נדחה ביום בדיוק 12 שעות לפני שהיינו אמורים להיות שם! דבר שממש הרגיז אותי, בסדר אז הגענו לשם והכל היה נורא! המפקדת שלי היתה דרדלה משהו מפחיד.... היא כל הזמן גמגמה והיא זזה בצורה לא בטוחה כזאת והיא צחקה מהבדיחות שלנו בטעות..... וזה שהיה לי צוות נורא לא ממש עזר. היתה ילדה אחת שכל הזמן התלוננה! כאילו כולנו סובלות מה את מתלוננת כל כך הרבה?! אבל לא נורא זה עבר והכל בסדר למרות שאני חייבת חיבוקים עכשיו ממש כי היה אסור לנו להתחבק שם לא עם בנים וגם לא עם בנות אז אני ממש לא ידעתי שזה יהיה כל כל קשה. 

עוד משהו, הילד הזה שאני רציתי היה ממש חתיך במדים ואני חושבת שאני עדיין בקטע שלו אבל הבעייה היא שחברה שלי (שיש לה כבר יזיז) מתכננת סטוץ איתו ואני ממש לא רוצה שהוא יהיה בקטע שלה/ שהיא תדבר עליו איתי כי זה ממש יגרום לי להרגיש רע ולא רצויה ונחותה, שוב. אוף חשבתי שאני כבר לא רוצה אותו! מה עובר עלי?! למה הוא לא רוצה אותי? 

אני וההוא עדיין לא מדברים, עבר בערך חודש.... זה לא ממש מפריע לי אבל זה דיי מעצבן כי אנחנו באותם שיעורים ומסגרות וזה מתנגש אבל נמאס לי להיות זאת שאומרת סליחה תמיד זה כבר מוגזם דיי! נגמר! מת! הלך! אני פה אם הוא רוצה להגיד לי משהו.

אבל מחר לי ולחברה שלי יש אודישן לתחרות כשרונות של האיזור! תאחלו לי בהצלחה! אנחנו נשיר את unintended זה יצר ממש יפה :) נקווה לטוב 

אולי אני אשים את הווידיאו של זה פה 

אז הייתי בספרד, לבקר חברים (אלה שנשארו שם עדיין). היה ממש כיף אבל דיי אני לא יכולה להמשיך להתאהב בבנים ש:

1. אין לי סיכויי איתם
2. גרים רחוק
3. תפוסים/רוצים מישהי אחרת/רוצים להיות ידידים

דיי כמה אפשר? 

אז הכרתי אותו שנה שעברה, ודיברנו פעמיים אבל בכל פעם דיברנו מלא. וכן אני רציתי אותו, ממש, אבל הוא רצה מישהי אחרת אז עזבתי את זה כי לא רציתי להכנס ביניהם

אז השבוע ראיתי אותו שוב, ושוב דיברנו מלא ואז התחלנו לדבר בוואטסאפ. וזה רק גורם לי להרגיש רע יותר כי אני לא אראה אותו בקרוב אבל אני צריכה את התשומת לב שלו ואני מרגישה כמו זונת תשומי אבל אני פשוט חייבת את זה.. וזה לא מכולם, רק ממנו.

נמאס לי מבנים שוב. 

נראה לי שאני בי פולר

ואני גם היפוכונדרית

אני ואמא שלי החלטנו שאני אלך לסוג של פסיכולוגית כי אני צריכה להוציא..... היא לא יודעת שאני לא אסתום את הפה.... 

בנוגע לזה שאני לא עושה ספורט דווקא

שאני אוכלת הרבה כדי שהיא תבין שהיא לא עוזרת

בקיצור אמא שלי מהיום שהבנתי שאוכל זה טעים יושבת לי בתוך הצלחת

ונמאס לי

אני אהיה בגודל ובמידה ובכושר שאני רוצה

אני לא החיית מחמד שלה

זה הכל מאהבה כןכן אבל אני דיי בטוחה שאם לא הייתי חזקה, הייתי בולימית או אנורקסית