אז חודש וחצי
עבר חודש וחצי מאז שדיברנו בפעם האחרונה
מאז זה רק צעקות וקללות
פעם אני אומרת סתום כבר יא דפקט
פעם אתה זורק יצאתי מהארון בגללך
ונמאס לי
כי כל קללה שלי אליך היא קראיה לתשומת לב
ואתה לא קולט את זה
כל דבר שאני אומרת לך בא מתוך קנאה
אבל אני לבד בסירה הזאת שעוד מעט תובעת ואתה זה שגורם לסופה
מסתכל כאילו אתה לא מבין מה קורה אבל שנינו יודעים יפה מאוד שאתה לא מפגר כמו שחושבים שאתה
הבטחון העצמי שלך זה מה שגורם לך לשבר
מה שגורם לך לחשוב שכל העולם נגדך
אתה בטוח שיש לך מזל נאחס ושהחיים בזבל אבל כל מה שאתה צריך לעשות זה לפתוח את העינים ולראות שהכל פרוס מולך על מגש מזהב וכל מה שאתה צריך לעשות זה להושיט יד וכל העולם ברשותך
אבל אתה יותר מדי עסוק בכאב שהיה אמור לעבור מזמן
השריטות שאתה לא זוכר שהגלידו כי אתה עדיין מתעסק בהן
והרגשות שאתה לא מבין כי אתה עמוק בתוך הזכרונות של מה שהיה ולא של מה שעכשיו
אז אני כאן צופה מהצד מבינה הכל ולא יכולה לומר
כי אנחנו לא מדברים כבר חודש וחצי ואין לי שום דרך לשבור את החומה שבנית מחדש
זאת שלא הצלחתי לעבור פעם שעברה
זאת שפתחת אליה כל כך מהר
וגם אליה
וגם אליה
זאת שניסיתי לחדור עם רגש ואכפתיות ושהיא גרמה לך לבנות מתוך פחד וחששות
אתה זהיר מדי וזה מוזר לי כי אני לא
אני הכי ההפך מלהיות זהירה
אני פזיזה ולא חושבת
מספרת את החולשות שלי לכולם
כי אני סומכת על אנשים מהר מדי ואתה יודע את זה
כי גרמת לי לסמוך עליך ואז הכרחת אותי לבנות לעצמי חומה שמקבילה לשלך
אחת שנשברת בקלות כי אני לא מיומנת בבניה
רק בשבירה
אבל עכשיו אני רק בוכה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
