זאת שיודעת יותר מידי

יום גשום היום, ואיתו גם הלב שלי. 

מה אני אגיד, אולי זה פטתי ועלוב אבל כל הבית על הקרשים.

החתול שלנו מת היום, וזה מביא צער לכולנו כי הוא באמת היה כמו משפחה.

ויחד עם זה הבית במצב כלכלי נורא. 
מצאנו את עצמינו עם הכנסה מעטה והוצאות רבות, וכולם ממורמרים ובוכים עם הגשם.

לא כיף להיות פה בבית, אבא ואמא הם כמו שתי רוחות רפאים חסרות מנוח, כבר היה עדיף שהם יכעסו ויצעקו, אבל הדממה הדקה הזאת והפרצופים המאיישים פשוט הורגים אותי קצת מבפנים.

כאילו יש בי תולעת רעבה שמכרסמת קצת ועוד קצת עד שכבר לא נשאר מה לאכול והיא אוכלת אותי, אף פעם לא שבעה.

אני רוצה שכבר יגיע סוף לגשם הזה,

סוף לסערה שבי ובבית.

הלוואי ותבוא גאולה, הלוואי ולא אצטרך לראות את המבטים הממורמרים האלה, הלוואי והם יחייכו,

הלוואי שכולנו נחייך.

המון בכי נזרק כאן היום, ראיתי את שני האנשים האהובים עלי בעולם מתפרקים לי מול העיניים,

הברגים שמחזיקים את הנשמה שלהם שלמה מתחילים להחליד מהגשם.

ואני לא יודעת איך לשמן אותם.

ציטוטו מפי אמא:
"אם המצב ימשיך ככה עוד שנתיים שלוש עדיף כבר להתאבד".
ציטוט שלי:
"שום דבר לא שווה את המוות, חייבת להיות דרך לצאת מזה".

הטיפות היום קרות מהרגיל, והשמיים אפורים וקודרים מידי והאוויר צונן מידי והכל נהרס יותר ממה שצריך

אלוהים,

איפה אתה?

שלח אלי מלאך שילמד אותי איך עושים שיהיה טוב יותר.

בבקשה,

אני כבר שכחתי.