זאת שיודעת יותר מידי

יש לי כל כך הרבה דברים להספיק בחופש הזה ואני מפחדת שאני לא אספיק.
חלק מהמטרות שלי הן כמעט בלתי אפשריות, בגדר חלום אפילו, אבל זה דברים שאין בהם אופציה ל"זירוז תהליכים".
באמת קשה לי לקבל את המציאות לפעמים,
לקבל את עצמי.
אז אני מרגישה די חרא, כי זה כמו הרעב המטורף הזה שאחרי שאתה אוכל מלא אתה עדיין לא שבע ובאלך לאכול עוד,
אז כן זה בדיוק ככה, כמו חור שאי אפשר לסתום, ככה אני מרגישה.
יש לי צד קטן בראש שלוחש לי שמשהו לא בסדר,
ואני לא מצליחה לאתר את המשהו הלא בסדר הזה,
אולי זה בגללו, בגלל ההוא שאני אוהבת.
כן הוא והיא ביחד.
ואני תומכת בו לגמרי, כי אני פשוט כל כך אוהבת את החברות שלנו מעבר למה שאני אוהבת אותו, ואני רוצה שהוא יישאר אצלי בחיים לנצח ואני יודעת שאני אהרוס הכל אם אני אתערב ואתוודה עכשיו בפניו.
לקחתי צעד אחורה, זה לא אומר שנמחקתי מהתמונה.

אני צריכה להשתנות.
ואם לא להשתנות אז לפחות להוסיף כמה סעיפים משמעותיים לאופי שלי.
אני צריכה להיות יותר אסרטיבית.
פחות פחדנית.
יותר שמה זין.


אני מתחילה להחליד מבפנים, לגמרי זקוקה לשימון טוב של הגלגלים במוח שלי.

חופש טוב שיהיה לכם,

לי הוא חייב להיות טוב.