זאת שיודעת יותר מידי

אני רומנטיקנית חסרת תקנה,

אני מאמינה בלב שלם באהבה.

ואני עדיין מחכה, שיום אחד הראש שלי יפסיק להיות בעננים,
כדי שאני אתפנה לרגשות אמיתיים ולא לסתם חלומות דמיוניים.
ויש בי עוד קמצוץ של תקווה,
שהפנטזיה תתגשם כמו שאני רוצה.
זה לא פשוט להגיד שזה יבוא לבד,
כי הלב שלי כואב ממספר הפעימות שהוא דפק,
והלב שלי כל הזמן הזה שתק.
כי לא היה לי את האומץ ללכת רחוק יותר,
ומאוחר מדי אני בתוך עולם אחר. 
שבו אולי יש סיכוי,
לסיפור אהבה לא שפוי.
כי זה לא הגיוני שיש מקום לאגדה כזאת,
יותר מדי מכשולים שמכים כמו שוט.
אבל נקווה שלא נאבד יותר מדי דם במלחמה,
נגד מחשבות מסיטות שגורמות לחיות באשליה.
כדי שנוכל לאהוב,
אהבה נאהבת ומאוהבת.