זאת שיודעת יותר מידי

חיי מלשבים הם חיים כל כך משעממים.

נותרו לי רק עוד שלושה סופי שבוע לפני הגיוס ואני חייבת לחגוג אותם כראוי.

לנצל לנצל לנצל.

אבל כמובן, איך לא, אני יושבת לי במשך שש שעות וצופה בדרמות רומנטיות בוכה כמו תינוקת וצוחקת כמו ילדה בת 12 שגילתה מה זה נשיקה על הלחי.

אין לי תיקווה.

עד מתי אני אתבגר כבר?
אני באמת לא יודעת מה גורם לי להיות כזאת מבסוטה מסרטים עם האפי אנד, זה גורם לי לייחל את זה בכל ליבי גם לעצמי.

אני כזאת פטתית.

ניראלי אין פוסט שאני לא מזכירה את המילה פטתית.

אבל מה לעשות אני פשוט רומנטיקנית חסרת תקנה (ואהבה), שכבר הספיקו לשבור לה את הלב, היא כבר הספיקה להחלים מהמכה וכל זה כשעוד מעולם לא הייתי במערכת יחסים.

בחיי,

אני לא אדם נורא, אם הייתי רואה את עצמי מהצד דווקא הייתי חושבת שאני מותק.

אבל זה הבעיה,

כולם חושבים שאני מותק.

וזה לא טוב להיות סתם מותק, אני צריכה להיות גם אישה, סקסית וכל זה.

טוב השלמתי עם זה שאני אהיה רווקה עד גיל 20 וחצי. אני לא יודעת למה החצי אבל הוא נראה לי משמעותי.

אני חוזרת לדרמות הרומנטיות שלי, עם כוס שוקו ועוגיה שהכנתי לי.