מתאהבים במישהו והוא מדהים ומושלם והכל.
ואז מגלים שגם הוא אוהב אתכם.
ונכנסים למערכת יחסים והכל מושלם נורא.
ואז מגלים שיש גם חסרונות בבנאדם הזה ובקשר הזה אבל אתם אוהבים נורא אז זה הכל שווה את זה.
ואז זה מתחיל להיות קשה מדי, אבל האהבה מפצה על הכל.
ואז, הקשר מתפורר.
לא בגלל כל הקושי, ולא בגלל החסרונות, פשוט בגלל שאבד עליו הקלח ואתם לא אוהבים יותר אחד את השני.
ואז אתם מרירים אחד לשני לזמן מסוים.
אתם לא מדברים שבועיים או שלושה או חודש,
ואז פתאום היא יוצרת קשר. (עברנו לנשים כדי שאני אוכל להזדהות עם הדבר הזה)
"לקח לי זמן להתגבר, אבל עכשיו אני חושבת שאנחנו צריכים להישאר ידידים"
אתה שמח, בכנות - התגעגעת אליה,
אתה נזכר כמה כיף היה לכם ביחד,
פתאום אתה מגלה שיש לה חבר חדש.
אתה עצוב ואתה חושב שאולי אתה רוצה שתחזרו להיות ביחד, חבל שלפחות אין אפשרות כזאת.
בינתיים אתם חוזרים לדבר.
השיחות יבשות, כאילו זה בכוח.
ואז אתה מבין למה נפרדתם.
איזה מגניבה עורבנית כחולה היא ערה כל הלילה וישנה ביום!
לא אני פשוט בשעות הפוכות
23:00 אצלי עכשיו
באמת כיף פה, אני מבינה את כל הישראלים שבורחים לארה"ב .-.
כינוי:
caelum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
