עכשיו הם יצטרכו ממש להתאמץ כדי לחטט אחרי, אני מקווה שעבר להם.
אני לא בטוחה בכותרת ובמשפט החדש בבלוג, אבל לא היה לי רעיון אחר.
החזרה לבית ספר היתה בסדר.
למרות שקשה לי לדבר עם הרזה נורמלי בבית ספר, אבל זה בכל זאת בסדר ואני כן מדברת איתה. אני לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים שם או בכלל. גם ללא חשובה אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים, גם במקומות אחרים. בתקשורת איתה יש לי בעיה רצינית.
דיי נמאס לי מהרוסיה האמת, אבל עכשיו אני דווקא בסדר איתה
אנשים שעושים פרצוף של ליברלים ואז בא מישהו שונה בצורה אחרת ממה שהם אוהבים והם מזלזלים בו. כולם כאלה, אתם לא יודעים באיזו קלות אני מגדירה אנשים כערסים ופרחות. כיף 3:
אז, היה לי יום קסום היום D:
הלכתי לצדיקה ואין לכם מושג כמה כיף זה חברים שגרים קרוב.
זה לא קרה לי מאז... כיתה ה'?
פשוט הלכתי והגעתי אליה
זה היה כל כך כיףףףף
גם הרזה והלא חשובה היו
היינו אמורות לעשות עבודה, וברור שלא עשינו כלום ^^
הגעתי לתובנה חשובה.
הם לא שונאים אותי, לפחות לא הן.
אולי זה בגלל שהן זוכרות איך הייתי לפני,
אולי בגלל שאני פחות מובכת,
אולי זה בגלל שאני מתנהגת פחות נורא מאיך שאני חושבת.
לא משנה למה,
הן לא שונאות אותי.
אני הבעיה.
אני פשוט מפחדת מכל אינטראקציה חברתית
בלי שום סיבה
אבל האמת שנורא התקדמתי בזמן האחרון.
נפתחתי לרזה ממש, ממתי זה?
היום נפתחתי לכולם, זה היה כל כך כיף, לא פחדתי לדבר
בגלל שזה לא בית ספר וזה אנשים שהם כבר דיי חברים שלי אז זה יותר טוב
לא נורא, מחר פסיכולוג.
היום חברים שלי היו באייקון
זו השנה הראשונה מאז כיתה ח' שלא הלכתי.
ראיתי תמונות ואני כל כך מתגעגעתתתתת לאווירה ולאנשים ולהכל, אבל אני יודעת שאם הייתי הולכת זה היה עושה לי רע
לראות את הדבורה בעיקר
זה היה מתעסק לי עם המוח
והנה, את רואה, את כבר נפתחת לחברים חדשים! מה כל כך קשה לשחרר כבר מהעבר?
שוב השיר הזה
הוא כתוב על חזרה בתשובה
ואני הבנאדם הכי אתאיסט בעולם
אבל זה דומה
אני עומדת באמצע
ויודעת טוב מאוד לאן אני רוצה ללכת, והולכת בדרך הנכונה
כינוי:
caelum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
