מתישהו לפני איזה 5
(6? 7?) שנים התחילו להשתמש בבניין פיעל במקום פעל בשורש י.צ.ר. פתאום כולם התחילו לייצר במקום ליצור. לייצר
אווירה. לייצר מומנטום. לייצר הזדמנויות.
זה נדבק חזק. זה
התחיל מלמעלה – מהתקשורת, מפוליטיקאים, ממומחים ויועצים, ועבר מהר מאוד הלאה להמונים,
שאימצו בהזדהות חקיינית ופרובינציאלית.
אנשים אומרים לייצר
ומרגישים אקטיביים יותר (פרואקטיבים הם היו מעדיפים לקרא לזה), מתוחכמים ומעודכנים
יותר, קרובים יותר לאלהים – מייצר העולם.
ובמקביל התחילו
לדבר על תחושות. תחושת שובע. תחושת שביעות רצון, תחושת רוגע, תחושת רווחה ובעיקר תחושת
ביטחון.
השאיפה הוסבה ל'תחושה
של משהו', במקום שאיפה למשהו עצמו.
המשטרה מראש לא
מתיימרת לספק ביטחון לאף אחד, היא לכל היתר 'מייצרת' 'תחושת ביטחון'.
ככה גם פיקוד
העורף.
מסיכות אב"כ, מקלטים, תרגולים – אנחנו לא ממש יודעים אם זה יעזור לך באמת,
אבל מי שרוצה תחושת ביטחון, את זה אנחנו יודעים לייצר.
כמה ק"ג תחושות
אתה צריך? אין בעיה. נזמין לך.
אפשר גם באאוטסורסינג.
יש משרדי יח"צ שמתמחים בזה. אחרי הכל לשלם לכמה סלבים ו/או קופירייטרים יוצא
הרבה יותר זול מלהשקיע באלפי שוטרים ויציקות בטון.
עוד כמה מילים
מאותה משפחה : 'מורכב' ו'מאתגר' במקום מסובך או קשה, 'מענה' במקום פתרון
ואשמח לקבל עוד
דוגמאות כאלה כי חשוב להיזהר מהן.
מי שמציע לייצר
עבורכם תחושות, מענים ואתגרים – לא מתכוון לתת לכם רווחה, תשובות ופתרונות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
