אתה פסיכולוגית שלי

גיל ואורית חיים יחד כבר 30 שנים ואורית אומרת שאין יום שלא רבו. גיל מסמן עם הראש שזה לא נכון.

שהיא מגזימה.

אורית אומרת שאפילו כשגיל היה בחו"ל, אפילו כשהם לא דיברו, מספיק היה לה לחשוב עליו כדי לכעוס ולריב איתו. גם בחלומות שלה – כשהוא מופיע, מיד מתעורר בה כעס. הוא תמיד מעלה אחריו עננים של עוול, פגיעה ואכזבות.

מה בכל זאת מחזיק אותם? אורית אומרת שאינרציה, גיל אומר שאהבה. אורית מגלגלת עיניים.

אורית אישה ישירה וישרה, מרוכזת בעצמה, במה עובר עליה, מה היא חושבת, מה היא מרגישה, מי ומה טוב לה ואליה ומה ומי רע אליה וכל החשיבה והדיבור שלה מונחי נראטיב. הטיעון או התזה רותמים אליהם כל פרט מידע וכל זיכרון, הכל מתכופף או מתיישר כדי לתמוך בטענה המרכזית.

פרטים סוררים שמתעקשים לסטות מהתלם שקופים בעיניה.

העולם של גיל מלא בהרבה יותר פרטים וסתירות. קשה לקבוע אם זה חוסר יושר, חוסר יושר אינטלקטואלי או אולי איזו נטייה (מגבלה?) קוגניטיבית – אבל בשורה התחתונה יש בו משהו לא אמין. הוא אף פעם לא נשמע כן ואותנטי עד הסוף. קשה להתווכח איתו, קשה לנתח ולפתור דברים, כי הוא מתכחש ומתעלם ובמקרים קיצוניים, כשכבר אי אפשר להכחיש ולהחליק הוא 'נהיה חולה'.

הוא עוסק הרבה בענייני רוח  ו-beeing , הוא חדור תשוקה להיות מוסרי וטוב, וגם שם יש חוסר אינהרנטיות וחוסר כנות בדברים שלו (מה שמשגע את אורית).

השיחות בין אורית וגיל הן מין דיאלוג אטום ועוין שברב המקרים מתפוצץ למריבה ובהרבה מקרים אחרים מתגלגל לימים ארוכים של שתיקות מנוכרות ועגומות.

כנראה שאין תקנה לקשר הזה, אבל גם לא מספיק דרייב כדי לפרק אותו.