הדירקטוריון
שירן פותחת את הישיבה בהקראת ראשי פרקים, שמץ תקינות נורמלית עדיין
עומד בחדר, אבל לרב כבר במשפט השני מישהו מתפרץ, בדרך כלל זה ג' הנפוח (אל"מ
בדימוס), אבל לפעמים זה דווקא ב' היהיר (איש עסקים עלום), תמיד תימצא להם איזו
טענה 'עקרונית' שמאפילה על סדר היום המתוכנן, ותוך שניות הופך מה שהיה אמור להיות
דיון בענייני החברה לבליל קולני ווכחני, למרות שרק לעיתים רחוקות אני מצליחה להבין
על מה הוויכוח.
חני מכריזה מידיי פעם "חברים, אני מבקשת, חברים, רבותיי" – אבל
לבקשה עצמה היא לא מגיעה אף פעם. לפעמים היא פותחת ב"תסלחו לי שאני
אומרת" וגם משם אף פעם לא הגענו לקטע של להבין על מה צריך לסלוח. בכלל אני
מבלה רב הזמן באי הבנה. קצת לא נעים שאני תורמת מעט כל כך לדיון הסוער הזה, אבל
אני פשוט לא מצליחה לעקוב.
ג' הנפוח אוהב להכריז ש"עכשיו אני מתחיל להתעצבן." או
"מה שאני מבין זה" וגם "מה שאני למדתי בחיים זה" ובא לי להחליט שכמו ב'כן-לא-שחור-לבן' – נאסור
עליו להגיד 'אני'. נראה אותו מצליח לצלוח ישיבה בלי המילה הזו.
הנשים בשולחן שקטות רב הזמן, אם כי לא שקטות כמוני. וואו אני חייבת
למצא איזה משהו להגיד.
שירן יודעת שהיא על הכוונת הכללית ומסע ההישרדות שלה מתמצה בהכנעה
גמורה לכל טענה והיפוכה. על פניה נסוך חיוך מרטירי תמידי ועיניה בורקות בכל הקשר
ועניין. היא מהנהנת באהדה מול כל שאלה שמופנית אליה ונכונה לשלוף דרדרת מילים
ממלכתית ושופעת חיוביות כמעט כמו שימון פרס שבא להספיד מנוח בלתי מוכר. הדרדרת הזו
הייתה יכולה להימשך שעות לולא היה תמיד מי שיכנס באמצע ויקטע אותה.
הג'וב של שירן הוא אחד הנחשקים ולא מעט לוטשים אליו עיניים. שירן
ממעטת להתערב במה שתחת אחריותה. היא מסתובבת עם החיוך המרטירי והסכם בלתי כתוב,
אבל קל להבנה, שאומר - "אין צורך
להתייחס למה שאני אומרת, וגם אני לא אתעמק או אתערב חלילה במה שאתם תגידו. הכל
יהיה טוב בעיניי." ההסכם הזה היה יכול להמשיך ולהתקיים אם לא הייתה החברה
הולכת ומתפרקת ואלולא היה הג'וב שלה קורץ ומפתה כל כך.
מאחורי הקלעים אפשר לחוש בקואליציות שנרקמות בין המשתתפים. הקואליציות האלה הן
ההסבר היחידי לכאילו ויכוחים שמתנהלים בחדר.
עדיף היה לשים אותנו על זירת אגרוף גלויה ולשחרר אותנו מהתירוצים המופרכים
להשתלחות הדדית. יאללה מכות.
זה הריטואל הקבוע של ישיבות הדירקטוריון שלנו. בסוף הישיבה נשלח לנו
פרוטוקול עם החלטות (שלא זכרתי שהחלטנו), שכצפוי, אינן מתממשות לעולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
