אתה פסיכולוגית שלי

כמו בני אדם גם נשמות, אישיות, דימוי, זהות – יכולים למות?

ומהו הדבר שנשאר? מה שוכן בתוך גוף שמתה בו נשמה?

מנסה לבדוק, להתוודע, לדמיין סיטואציות כדי לצפות בנשמה החדשה הזו חיה בתוכן. מנסה לבדוק טווחי תנועה, כמו אחרי הסרת גבס - שלום רגל לבנבנה וזרה, את יודעת להתכופף? לבעוט? עד לאן את יכולה להגיע – מוגבלת שכמותך.

לא ממש סובלת אותה את זו שהשתכנה בי.
היא בכיינית ומעיקה, חסרת אמצעים, טראגית.
נושאת צלב כבד על גבה השחוח.

מביטה בעולם בעיניים קרועות מהשתאות. מפוחדות. שקועות במלחמת הישרדות.
הביקורת המשועשעת בה הייתה בוחנת את העולם התחלפה בהערצה נכלמת, התפעלות אין קץ מכל האנשים הבריאים, הנורמליים והנפלאים האלה, מביטה בקנאה חרישית וחורכת בעולם הזה שממשיך להסתובב איתה או בלעדיה. למה אני, למה דווקא לי, איך כולם ורק אני...

למה אני.