תגידו לי? כמה ערסים יש במדינה הזאת?

למה כל פספוס שמכיר בחורה חושב שהוא יכול לקרוא לה:

מאמי, כפרה, נשמה, נסיכה, אהבה שלי, מותק, מתוקה.

כאילו באמת, איזו בחורה נורמאלית שבחור פונה אליה: "מה המצב נשמה?" אומרת לעצמה - וואלה, הוא בטוח בחור טוב ששווה להביא הביתה?

עזבו את זה - איזו בחורה חושבת לעצמה - וואו, בשבילו אני חייבת עכשיו לפתוח את הרגליים, אני מקווה שיש לו גדול...

הן לא נשמות, ולא מאמי, ולא מותק... הן נשים זרות... הן לא חברות שלך, לא עשיתם ביחד צבא וכרגע אתה בקושי יודע בת כמה היא...

לבחורה יש שם, תפנו אליה בשם שלה, תדברו איתה, תכירו אותה, תתעניינו בה, תפגינו ביטחון, תדברו על עצמכם (אבל לא יותר מידיי)... האינטרנט הזה הופך את הדברים לכל-כך זולים...

אני שמח שמעולם לא הייתי בפייסבוק האמיתי שלי כשאני רווק, זה פשוט מגעיל אותי. גם כשאני עובר את זה מהצד השני... לא הייתי רוצה שאף בחורה שאאני לא מכיר תוסיף אותי... כי אם היא לא מכירה אותי והיא הוסיפה אותי אז כנראה שהיא הוסיפה עוד כמה חבר'ה, וביניהם בטוח מישהו קרה לה כפרה או נשמה, או מאמי... ולכו תדעו, אולי, בטעות, היא המשיכה וזרמה איתו... (כי הרי חייבת להיות הצדקה לזה שהם ממשיכים ומתרבים)... איכס, מי היה רוצה אחת כזאת?