אתמול באת לבקר אותי.

זה די מוזר, כי אנחנו בקושי מתראים. אז מה פתאום את באה ככה?. בלי לשאול, בלי להכין מראש- ישר ככה מתפרצת לחלום שלי. עושה את הדברים שלך, באה והולכת.

כשאני מתעורר, אני יודע מיד שאת את. שום דבר אחר לא יכול לגרום ללב שלי לפעום כל כך מהר, ולחום גוף לעבור את הרמה התקינה חוץ ממך.

אתמול באת ולא אמרת לי שלום ולא שאלת ולא דיברנו. רק נישקת אותי. נישקת אותי והלכת.

אני שונא אותך כשאת עושה את זה. את משאירה אותי עם הרהוהים ומחשבות וחלל כזה מציק. לצערי, אני גם אוהב אותך כשאת עושה את זה.. כי את נותנת לי להרגיש ולחוות משהו שלא יקרה במציאות אף פעם. את עושה אותי מאושר -באמת, באמת באמת מאושר- לכמה רגעים.

אחרי הכל, אם הייתי מנסה לנשק אותך במציאות לא הייתי מצליח. רוב הסיכויים שהייתי נתקל בקיר הבלתי נראה הזה שמסמן לבחורים כמוני שהם פשוט לא מספיק טובים בשביל בחורה כמוך.

אז בבקשה, בבקשה... בבקשה תפסיקי לבוא.

                                            דברים שרציתי להגיד לך.... : אני אוהב אותך. רק תפקחי את העיניים.