דמוקרטיה, הכותרת שמדביקה ממשלת ישראל על מצחה, כותרת שלאט לאט מתקלפת בעודנו מתקדמים מבחינה מנטלית וטכנולוגית כמובן.
היום התחיל המורה שלנו ללשון בדיון סוער על השוני שבין מדינה דמוקרטית למדינת יהודים,
למשל, על מנת להתקבל ללימודים גבוהים על התלמיד לעבור את בחינת הבגרות בתנ"ך.
ובכלל, עצם העובדה שאנו מלמדים תנ"ך, בין אם ע"י הפרשנות הבקורתית לבין אם זו הפרשנות המסורתית, אנו מעגנים את רעיון הדת עמוק במוח התלמיד ה"חילוני".
וגם בהקשר הנישואים, אין נישואים חד מיניים או בין דתות שנות בארץ, ועל כל זוג להתחתן ברבנות כדי להקבל הטבות מסוימות מהמדינה.
בעבר גם היה חוק כנגד נסיעה ביום כיפור, אדם שהיה נתפס נוסע ברכבו ביום הכיפור היה נקנס.
הוא גם הודיע לנו על סקר שערך בכיתות י"ב בהן לימד, כמה מהתלמידים החילוניים, כביכול, היושבים בכיתה מוכנים להתחתן עם אדם שהוא לא בן דתו ורק עשרה מתוך 40 הצביעו, שלא לדבר על הכעס שבוטא כאשר טונו השתנה כלפי הגזענות שהכתימה את החברה הישראלית, ואמר כי רק שלושה תלמידים מתוך אותם עשרה שהצביעו מוכנים להתחתן עם ערבים.
אני אישית יצאתי די מעורערת מהשיעור הזה, אני כבר לא בטוחה אם אני חיה במדינה דמוקרטית מוחלטת או במדינה שהדביקה על עצמה את תווית הדמוקרטיה אך מורכבת מיסודות דתיים לגמרי.
תודה רבה.