לא.

הדרך הקלה ביותר לחיות היא בבועה, אטומה לגמרי, חסינה מכל חדירה של מידע לא מוכר לסביבה החמימה והנעימה שאותה אנחנו בשום פנים ואופן לא מוכנים לשנות. הדרך הקלה ביותר לחיות היא בהכחשה, סינון המציאות כדי לחיות חיים טובים ומאושרים, לחסום את הקולות שעלולים להרוס את המציאות השמחה שבנינו לעצמינו עם השנים. הציניות, ההתנשאות, הכל חלק מתהליך ההשלמה שהסביבה שבמוחינו היא לא המציאות המפחידה שבחוץ.

ויש כאלה שמפתחים תאוריות לגבי החיים, אולי כל עצם הקיום שלנו הוא חלום של אדם אחר, אבל למה לי לחיות בחלום בלהות שכזה?

אז אני מכחישה, אני דוחקת את העצב לצד וגורמת לכולם לחשוב שאני חיה באושר ובהשלמה עם עצמי, גורמת לכולם לחשוב שטוב לי.

ואז אנחנו נכנסים למעגל שלעולם לא יסתיים, מעגל הכחשה אין סופי.

אני יודעת שזוהי לא דרך חיים, ועד שאני לא אמצא את עצמי ייקח לי זמן להבין איך לשחק את המשחק הנוראי הזה שאין לו מנצחים או מפסידים, הרי כולנו מתים בסוף. או נכנסים לבית משוגעים אבל אל הנושא הזה אני לא אכנס.

אז למה לי בכלל להתחיל לנסות להבין את המשחק המאמלל הזה? כדי שאני אכנס לדכאון עוד יותר עמוק, שאני אקבל התקפי חרדה זה אחר זה, כדי שכל הבעיות יתפסו אלי? אני מעדיפה בינתיים לחיות בהכחשה, להכחיש את עצם קיום העולם שבחוץ, העולם האכזרי הזה שמחכה לי בפתח הדלת. עולם שהולך לשאוב ממני את כל השמחה, האושר והכוחות.

אז הכי קל בינתיים, עד שכל האחריות תהיה מוטלת על כתפי, החלטות גורליות יתחילו להקבע ועתידי ישתנה, עד אז, אני רוצה לחיות בהכחשה, אני בוחרת לחיות בהכחשה, לחיות אולי לא כל כך בטוב אבל לפחות בעיוורון מוחלט וחיוך מזויף.

לא קרה עוד שכתבתי שני פוסטים ביום אחד,

אבל הספר הזה שווה שבירה של הנורמה.

וגם ספר ההמשך שלו.

לגמרי גורם לך להרגיש חי.

דמוקרטיה, הכותרת שמדביקה ממשלת ישראל על מצחה, כותרת שלאט לאט מתקלפת בעודנו מתקדמים מבחינה מנטלית וטכנולוגית כמובן.

היום התחיל המורה שלנו ללשון בדיון סוער על השוני שבין מדינה דמוקרטית למדינת יהודים,

למשל, על מנת להתקבל ללימודים גבוהים על התלמיד לעבור את בחינת הבגרות בתנ"ך.

ובכלל, עצם העובדה שאנו מלמדים תנ"ך, בין אם ע"י הפרשנות הבקורתית לבין אם זו הפרשנות המסורתית, אנו מעגנים את רעיון הדת עמוק במוח התלמיד ה"חילוני".

וגם בהקשר הנישואים, אין נישואים חד מיניים או בין דתות שנות בארץ, ועל כל זוג להתחתן ברבנות כדי להקבל הטבות מסוימות מהמדינה.

בעבר גם היה חוק כנגד נסיעה ביום כיפור, אדם שהיה נתפס נוסע ברכבו ביום הכיפור היה נקנס.

הוא גם הודיע לנו על סקר שערך בכיתות י"ב בהן לימד, כמה מהתלמידים החילוניים, כביכול, היושבים בכיתה מוכנים להתחתן עם אדם שהוא לא בן דתו ורק עשרה מתוך 40 הצביעו, שלא לדבר על הכעס שבוטא כאשר טונו השתנה כלפי הגזענות שהכתימה את החברה הישראלית, ואמר כי רק שלושה תלמידים מתוך אותם עשרה שהצביעו מוכנים להתחתן עם ערבים.

אני אישית יצאתי די מעורערת מהשיעור הזה, אני כבר לא בטוחה אם אני חיה במדינה דמוקרטית מוחלטת או במדינה שהדביקה על עצמה את תווית הדמוקרטיה אך מורכבת מיסודות דתיים לגמרי.

תודה רבה.