לפעמים אני מדמיינת שהוא עוזב אותה ורץ ישר אל זרועותיי
מחבק אותי ולא משחרר
מבקש סליחה על שאי פעם עזב ומתחנן שאקבל אותו חזרה
וכשאני מסכימה ללא ספק אנחנו מתנשקים
וככה אנחנו נשארים לנצח
אבל אז אני מתפכחת ונזכרת שבעצם זה לא יקרה
וגם אם הוא יחזור בחזרה ויחליט שהוא אוהב
אני אצטרך להשאר חזקה ולא להסכים לקבל אותו שוב
הוא פגע בי כמו שהוא פגע בקודמת ובזאת שלפניה
והוא ימשיך לפגוע גם בזאת שעכשיו וגם בזאת שתהיה אחריה
הוא לא ישתנה, הוא פשוט כזה
אני מקווה שיום אחד זה עוד ישתנה, אולי אחרי הצבא
לפעמים אני מתפללת שברגע שהוא יתגייס הם יפרדו
אבל הוא מתגייס רק עוד שנה, יש להם עוד הרבה זמן להיות יחד
ואני בסדר, אני ממשיכה הלאה ומשתדלת לחיות
ואני מחייכת לכולם והחיוך כבר לא מאולץ כל כך, רק לפעמים
ולפעמים אני לא חושבת עליו ולפעמים הוא חוזר למחשבות שלי
ואני בוכה קצת ואז מרגיעה את עצמי וקוראת ספר טוב
ואני מתמקדת בסרט שאני מצלמת עכשיו, הוא כבר כמעט ערוך לגמרי ואני גאה בעצמי
אני באמת אוהבת אותו, אבל אני יותר אופטימית לגביי
כשאני ודיימון נפרדנו בהתחלה זה היה נוראי ובאמת חשבתי שאולי אני אוותר
כי לפני שהכרתי אותו בכל מקרה הייתי קרובה מאוד מלוותר
פשוט לוותר על החיים שלי, כי הם לא באמת טובים
ואז הוא הגיע והראה לי שיש אהבה ותקווה בעולם,
והוא הלך ולקח את האהבה אבל התקווה עוד נשארה לי
Mi Esperanza
אז אני מניחה שיהיה טוב, שזה גם המוטו שלי בזמן האחרון
התחלתי לשלב אותו בתור סלנג בכל משפט שאני אומרת כמעט וזה נחמד
זה מזכיר לי שבאמת יש תקווה בסופו של דבר...
אז יהיה טוב (:
"אתה תהיה חזק אבל אני לא לא יכולה...
כשאבכה בלי סיבה אתה תבכה על הכל
ואחר כך נחזור ולא ניפרד
והכל יהיה טוב, על מי אני עובדת?"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Not Alice