The Perks Of Being a Wallflower

כשאני מבינה לגמרי שאיבדתי את כולם

שאיבדתי את המשפחה שלי והתמיכה שלהם

שאיבדתי את החברות שלי, את החברה הכי טובה שלי

שבכל מקרה לא היו לי ככ הרבה חברות

שלא לדבר על חברים...

שאיבדתי את בן הזוג שלי

שביליתי איתו תקופה די ארוכה ומשמעותית בחיים

שהייתי בטוחה שנחיה ביחד לעד

שהכרתי חברים חדשים, כדי לפצות על אלו שהלכו

אבל גם הם במהרה ברחו

ברגעים קטנים אלו,

אני מבינה שזהו, אין לי למה להמשיך

אין לי בשביל מה להמשיך ולהלחם ולהשאר בחיים

חבל שאני פחדנית מדי כדי לסיים עם זה

או שאני יודעת שיהיה מתישהו בעתיד טוב יותר

וחבל שאני לא מספיק אגואיסטית כדי לעשות את זה

כדי שלא יכאב למעטים שעוד אוהבים אותי

אני לא יודעת עד מתי עוד אוכל לשאת את הכאב

כי זה קשה וזה לא פייר בכלל

וזה מכביד והורס כל דבר קטן בחיים

אז אני נותנת לעצמי לדמיין איך זה למות,

מתפללת לא להתעורר בבוקר שלמחרת

שוכבת במיטה, מדמיינת איך זה להרגיש חסר הכרה

ואז אני נרדמת

ברגעים קטנים אלו.