The Perks Of Being a Wallflower

נכבתה הסיגריה, הגיע הזמן ללכת

ארזת מזוודה וללא מילה, יצאת מהדלת

הבטתי בחלון, בחוץ החורף הקר,

וכשאורות מכוניתך מתרחקות ממני הבנתי,

אתה לא נשאר.

נשארתי לבד, בודדה וערירית

כשחום גופך חסר לי, מחבקת כרית.

רטובה מדמעות חנוקות,

ספוגה בהאשמות משפילות ואינסופיות

כעבור זמן מה כשתודעתי ויתרה על אפשרות היקיצה

גופי נכנע, ושקעתי בתרדמה מעל המיטה

מיטתנו שלנו, לפחות מה שהייתה 

שבתוכה החרדה בוערת בי, כשבחדר שוררת עלטה

בהזיה מלאך שחור, בדמותך רק עם פנים קודרות יותר

מנסה לפתה אותי, ליפול איתו למטה, לעולם שונה ואחר

כשאנו נופלים יחדיו, צבעינו, שחור ולבן מתמזגים

ובאותו הרגע, הרגשתי, ששנינו שוב מאושרים

אך התקווה חמקה ממני, והייאוש חזר והכה בליבי,

את פנייך לא אראה יותר, ואני יודעת שבתוכי

ידעתי שהיום הזה יגיע במוקדם או במאוחר,

כי מהאמת ניתן היה לברוח, אך מגורלי אי אפשר

ובמצב שבין שינה לבין עירנות אני מתפללת

עוצמת עיניים, מתחננת ונואשת,

אם החלטת שאתה בורח, מבלי לומר שלום

אז אנא ממך, לפחות רחם עליי ואל תבוא לי גם בחלום.