שישה מליון יהודים נספו בשואה.
וכל שנה מזכירים לנו את הסיפורים שלהם.
מספרים לנו מה הם עברו.
אם זה בטקסי יום השואה,
בביתי הספר או בעבודה.
היום ביקרתי במוזיאון יד ושם
ושמעתי מליוני סיפורים
והכרתי המון שמות חדשים,
של אנשים שעברו דברים קשים.
ולמרות הכל, למרות כל הזוועות ששמעתי היום,
יצאתי עם שני זכרונות עמוקים:
האחד, זכרון פנימי,
חדר, לזכר מליון וחצי ילדים שנספו בשואה.
הוא חשוך לגמרי, ובו רק חמישה נרות דולקים.
כל החדר עשוי מהמון מראות ובעצם זה הרגיש,
כאילו אני הולכת על שביל ומסביבי מליוני כוכבים.
מראה מדהים, הרגיש ממש כמו נצח.
הזכרון השני, הוא מוחשי יותר.
כשיצאנו מהמוזיאון, ראינו את הנוף המדהים של ירושליים.
אז בסופו של דבר, צילמתי תמונה שתשאר לנצח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Not Alice