פוסט זה נועד לכל הרומנטיקנים, המאוהבים, אלה שמתים על סרטי אהבה ויש להם אובססיה לאשטון קוצ׳ר.
אלה שאוהבים פוצי-מוצי ונשיקות, מסתכלים לבנאדם פעם ראשונה בעיניים ויודעים שהוא האחד.
לכל אנשי הלבבות שבנינו, שמבלי להכיר אדם כבר יודעים שהוא מושלם, האחד, זה שישמח אותם.
בעיקר בעיקר לכל אלה שמכירים בדבר שנקרא -
אהבה ממבט ראשון.
פשוט להסתכל לאדם בעיניים ולדעת שאתה אוהב אותו.
לדבר שעות על השיער הגולש שלה, על העיניים הזוהרות, החיוך המושלם, החינניות הנהדרת, ולהגיד שזו אהבה.
אז לכל אלה, יש לי משהו חשוב מאוש להגיד לכם -
זה לא קיים.
ז ה ל א ק י י ם
אהבה קיימת. לאהוב מראה של בנאדם, גם זה קיים.
להגיד שמי שאתה אוהב יפהפה, קורן ומושלם, זה הגיוני.
הכל בא מתוך האהבה.
אבל לראות מישהו בפעם הראשונה, ולהרגיש חמימות בכל הגוף, רצון לקרבה, לחשוב שהוא היצור היפה ביותר בכל העולם -
זה לא אהבה.
אני מסכימה שלפעמים על ידי מראה של בנאדם אפשר לומר משהו על האישיות שלו, אבל אתה לא יכול לדעת שאתה אוהב את האדם הזה. לאהוב זה לא לחשוב שזהו האדם הכי יפה עלי אדמות. כדי לאהוב מישהו צריך להכיר אותו מבפנים. כי אם לא מכירים מישהו, את האישיות שלו על כל מרכיביה, לא יכולים לומר שאוהבים.
אז יש לו כיניים יפות.
אז יש לה חיוך מושלם.
אז הוא נראה כמו אדם נהדר.
אז מה? זה לא אומר באמת. ואם מישהו נחשב מכוער? שמן? רגיל מדי? בו אף פעם לא יתאהבו ככה, במהירות. כי אהבה ממבט ראשון זה אהבה לפי מראה ותו לא.
אז לפני שאתה מתאהב שמישהו, תנסה קודם לראות אם אתה בכלל אוהב את מי שהוא, ולא רק את החיצוניות שלו.