אח, אין כמו חורף. אין כמו לקום בבוקר מתחת לשמיכה החמימה ולהתענג על הריח הטרי של הגשם
למרות שבתור בנאדם חולה כמוני עם מערכת חיסונית סופר חלשה אני אמורה להתלונן על בואו של החורף, אני משתדלת כמה שיותר להתעלם מהעובדה שהקור הישראלי משפיע עליי יותר מדיי, וליהנות מהעונה הקסומה הזאת!
מה אני אוהבת בחורף? בעיקר את האווירה. אין ספק שהיא אווירה שונה לחלוטין מזו שיש בקיץ.
למרות שבקיץ הכל זוהר, בהיר וצבעוני מסביב, חם מדיי. לח. יציאה החוצה ביום שמש לוהט מהווה מכשול לכל הישראלים בחודשים החמים של השנה.
בחורף זה שונה לגמרי. זה כאילו הגשם מושך אותך החוצה. הריח שלו משכר.. מפתה אותך ללכת אחריו, לשכשך את עקבי המגפיים בשלוליות, להעביר את האצבעות על העלים הרטובים, להוציא לשון החוצה בדיוק כפי שהיית עושה כשהיית קטן ולטעום את טעם החורף.
ולמרות שרבים שבים וטוענים שחורף בישראל הוא לא באמת חורף (אני לגמרי מצדיקה את האמירה הזו), אין ספק שהעונה הקרה של השנה היא המיוחדת מכולן.
אני אוהבת לשבת בכיתה באמצע שיעור היסטוריה משעמם עד כדי מוות, להחזיק את העיניים פקוחות עד כמה שאפשר עד שפתאום - בום! פיצוץ מהשמיים מקפיץ את כל הכתה בהפתעה - בכל זאת, היה קיץ לפני רגע.
כולם מתאוששים מהרעם הפתאומי, המורה מתעלמת וממשיכה בהסבריה על היטלר (הבן זונה הקטן פשוט לא נח לרגע), אבל הראשים של כולם מסתובבים לכיוון החלון והעיניים נוצצות בעקבות המראה הגשמי הנפלא שבחוץ.
אני אוהבת לשבת בחדר עם גופייה ושורט, ואחרי רגע להבין שקר לי. להתכסות בשמיכה ולהקשיב לגשם המטפטף שהולך ומתגבר בחוץ.
אני הולכת למרפסת ועומדת שם דקות ארוכות, מביטה בענני הגשם האפורים מורידים עלינו מטר.
כמה נפלא, אני חושבת לעצמי ומחייכת, שוכחת לכמה רגעים מהדאגות והעצב. אני מוציאה יד החוצה ומחזירה אותה פנימה ברגע שהיא נרטבת. איזה כיף.
ולמרות שאני יודעת שזה כולה פריקינג גשם - ולמה לעזאזל אני מתלהבת מגשם, מה אני בת 5? - אני עדיין מחייכת. משהו בעונה הזאת... פשוט מהמם אותי.
אני אוהבת להכין שוקו חם ולשתות אותו לאט לאט, להרגיש כיצד הוא מחמם את גופי ולהתענג על הטעם המתוק והלוהט בפה.
אני אוהבת את איך שהשוקו מחמם אותי, כאילו 'מגן' עליי מהקור בחוץ.
אני אוהבת להתלבש חם, לשים כל יום צעיף אחר או כובע צמר אחר, אני אוהבת לשים מעילים ענקיים וכפפות.
אני אוהבת לדרוך עם המגפיים בשלוליות מבלי לפחד להירטב, ואני אוהבת לשים מחממי אוזניים למרות שאין בכלל צורך בהם (שימציאו מחממי אף במקום! יותר שימושי).
אני אוהבת לשבת באוטובוס ליד החלון בזמן שיורד גשם בחוץ, לבושה במעיל וכפפות כי נורא קר גם בפנים, ולצייר על החלון הרטוב.
אני אוהבת את הצבעים שיש בחורף, כל הירוק שלפתע צץ משום מקום (בניגוד לקיץ שיבש כמו מדבר..). אני אוהבת את הצבעים שעושים הברקים, היופי של הטבע בהתגלמותו.
זאת הפעם השלישית שאני פותחת בלוג. לא שזה באמת מעניין מישהו, אבל בפעם השלישית אתה מתחיל לשאול את עצמך למה.
בכל אופן, לא משנה!
דף חדש
זה די מגוחך, כי לפני שפתחתי את הבלוג הזה היה לי כל כך הרבה מה לכתוב ולשתף. ולפתע כשאני יושבת מול המסך עם האצבעות בהיכון על המקלדת - הידיים רועדות מחשש.
מה לכתוב? מה להגיד? ומה אם מי שקורא את זה לא יאהב את מה שיוצג בפניו?
וזה מצחיק שמה שקורה לי כל כך הרבה פעמים במציאות בא לידי ביטוי גם כאן, באינטרנט, תחת משתמש אנונימי לחלוטין.
אבל זין על זה. זה מה שיש. deal with this shit
בכל מקרה, מה אני. מי אני, לעזאזל.
בת 16 וחצי (משתדלת להישאר רחוקה מה-17 ככל האפשר), חסרת תחביבים (אלא אם כן התמכרות לסדרות נחשבת לתחביב), קוראת ספרים כשיש זמן (לפעמים יש יותר מדיי), אוהבת מוזיקה כמו כולם, והדבר היחיד שאני מסכימה להשמין ממנו זה שוקולד (שוקולד זה אהבה).
חסרת חיים וחסרת חברים (ככה אומרים על בנות כמוני שיש להן שלוש חברות בלחץ ויוצאות פעם בשנה, לא?), חרשנית (שייצא ממני לפחות משהו!) ומטבעי אני מדברת הרבה (איך אומרים בימינו? דחפור).
עוד קצת? בסדר, רק כי התעקשתם (איזה כיף זה לדבר לעצמי ולדמיין שאני מדברת לקהל הרחב שלא באמת קורא את הפוסט הזה):
- משתדלת להסתפק במועט אבל מתבכיינת כשזה לא מצליח.
- משאירה הכל לדקה התשעים במחשבה שיהיה בסדר ושיזדיין העולם - ואחרי זה אוכלת את זה בענק.
- לא ספונטנית.
- לא חברותית (אני גם נושכת, ראו הוזהרתם!)
- סתם, אני כן חברותית (לפעמים, כשיש כוח) אבל בהחלט לא לכולם.
- צינית ברמות, אבל לפעמים טיפשה מדיי בשביל להבין ציניות של אחרים.
- שמועות אומרות שיש לי מבט רצחני ומפחיד (משהו כזה) אז תברחו.
- מגוונת בטעם שלי, אבל אם יש משהו שבאמת לא מוצא חן בעיניי - אני פוסלת מיד.
- המצבי רוח שלי שולטים עליי לרוב.
- אני ו-YOLO זה שני עולמות נפרדים ששומרים על דיסטנס.
ועכשיו זה בערך הזמן שבו אני פורשת למקלחת ומיד לאחר מכן למחברות ולספרים.
ועכשיו הצצה לחיי המרתקים בסופ"ש!
אני אחרי בערך שעה על תרגיל במת-זיונישכל-מטיקה:
ולסיום, שלב ה-תעזבו-אותי-ותנו-לי-למות-בשקט (או בקיצור FML):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Comatose