אבסטרקט

להבדיל ממרבית חברי הקהילה שמאזינים לפופ טראשי ומיינסטרימי

סטייל אמ.טי.וי, אני מתמקד בעיקר בהאוס-אלקטרו,

עניין של טעם..

וגם בתוך כל המיקסוסים, הביטים, הבאסים והטכנו

תמיד הקשבתי למילים, תמיד נהנתי לשמוע את התוכן,

וכשהתוכן היה טראשי מדיי או חסר פואנטה,

הייתי מתמקד בסאונד שמסביב.

ולאחרונה,

אני בעיקר מקשיב, בעיקר מחפש את התוכן

שידבר אליי, שיכנס פנימה,

שיוציא ויבטא את המצב רוח שלי. 

השבוע נתקלתי בשיר,

שתוכן המילים בו פשוט קרע אותי מבפנים

והוציא מתוכי את כל מה שאני מרגיש.

שיר ארוך, בעל מס' לא מבוטל של בתים

שבמקור הוא שיר שקט, כבד וכואב.

שהגירסא ההאוס-קלאבית המחודשת שלו אפילו הפכה אותו לעוד יותר מרתק בעיניי.

כל בית בשיר הצליח לקנות אותי,

אבל בעיקר משפט אחד- משך אותי,

והעלה בי זיכרון מתוק ומתגעגע :)

מכירים את זה שאתם הולכים לישון אצל הבחור,

והוא נותן לכם חולצה נוחה יותר לישון בה?
אז זה היה קורה באופן דיי קבוע, בכל פעם שהיינו ישנים יחד,

היו אלה הגופיות סבא הלבנות הפשוטות האלה,

שבכל לילה ששמתי אותן על עצמי הרגשתי משוריין 

ועטוף בחום שלו.

היה זה בוקר חורפי שהתעוררנו אצלו.

לאחר כירבול בוקר שלא רצינו לצאת מהמיטה,

קמנו, ולא התחשק לי ללבוש את בגדי האתמול-

הוא נתן לי חולצה צהובה, פשוטה, עם פסים אפורים,

שישבה עליי בול כמו שאני אוהב.

(למה אני אף פעם לא מוצא את הבגדים האלה)

והיא עטפה אותי בביטחון.

הלכנו לארוחת בוקר בבית קפה פינתי בארלוזורב,

ולאחר מכן, איש איש לסדר יומו.

הסתובבתי עם החולצה עליי כל היום,

הלכתי איתה לסידורים ולעבודה, ובכל העת,

הרגשתי את החיבוק שלו איתי.

לא רציתי להסיר אותה.

התחלף היום, והחולצה בכביסה.

לאחר מס' ימים, עלתה בי התהייה,

האם לשמור אותה?

והעדפתי שלא,

החזרתי לו אותה והוא אפילו שאל

"למה אתה מחזיר לי אותה?, תשמור לך אותה, אהבת אותה והיא ישבה עלייך יפה" 

ועניתי לו,

אולי בצורה קצת מתחמקת,

"היא שלך, לא נעים לי לקחת לך אותה".

והיא נשארה אצלו.

האמת,

רציתי מאוד לשמור אותה.

אני חושב שפשוט במקום מסויים פחדתי.

בדיוק מזה פחדתי,

שאם הוא יעזוב אותי,

זאת תהייה המזכרת שתישאר לי ממנו

שישאר לי מוניומנט בארון-

שאני אבהה בו בכל לילה שהוא לא איתי, ואזיל דמעה.

זה כבר קרה לי עם האקס הקודם,

עד היום החולצה שהוא הכין לי במיוחד,

עם קומיקס של שנינו מצויירים שם-

יושבת דחופה ומוסתרת בחלק העליון של הארון, כבר יותר משנתיים,

אפילו יותר רחוק מהסמרטוטים שאני כבר לא לובש.

ומשהו בי לא מסוגל להיפטר ממנה, כי זאת מזכרת

ממישהו שאהב אותי פעם.

מתגעגע לחולצה הצהובה הזאת.
לאיזה חולצה אתם מתגעגעים?

 ולמי שרוצה לשמוע את השיר בגירסא המחודשת והקלאבית, ולקרוא את המילים כולן, בלינק הבא:
http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&v=s5O7zjcGAjU&NR=1