אבסטרקט

אז לפני שאני אורז את חפציי למזוודה,

אומר לכולכם שלום,

וטס לתיאלנד לשבועיים להתנקות קצת נפשית,
אני אספר לכם קצת על זאת שאני מתכוון להשאיר מאחור.

כך קיבלתי אותה חזרה לחיי.

נפגשנו כבר בעבר,

היו לנו תקופות שונות בחיים בהן בילינו הרבה יחד אני והיא,

בעיקר כשהייתי צעיר, מבולבל

ולא בטוח בעצמי יותר מדיי.

היא הייתה מתערסלת איתי מדיי פעם,

ונשארת קצת,

פחדה להשאיר אותי לבד.

והיו זמנים שלמים בהם לא הייתה נוכחת בכלל.

ימים ותקופות עברו,

והיא לא וויתרה עליי,

בכל פעם שהייתה נעלמת למעט זמן,

תמיד חיכתה ליום בו תוכל לזחול חזרה לחיי.

נחשה שכמותה.

והנה שוב,

היום הזה הגיע, ואנחנו יחד כבר תקופה ארוכה,

מדיי פעם היא קצת מראה לי סימני ריחוק, ועולה בי חיוך זדוני,

אולי הפעם אני אפטר ממנה.

אבל היא בשלה-לא מרפה.

יש ימים שהיא עוטפת ומאכלת אותי בגופה,

ויש ימים שהיא פשוט יושבת בצד ובוהה.

מחכה,

מחכה שאני אשכב איתה שוב במיטה..

יש לנו מערכת יחסים מורכבת לי ולה.

שוב ושוב אני מנסה להסביר- את לא הטעם שלי!

מעדיף ללכת בצד השני של המדרכה. 

מנסה לשטוף אותה מעליי במקלחת,

לדחות אותה,
אפילו לשמח אותה- שאת זה היא הכי שונאת..
והיא פשוט לא יודעת לקבל, פאסיבית גרועה.
היא קושרת אותי באזיקים ואונסת אותי כל לילה.

ניסיתי להתלונן עליה, 

לאנשים כבר נמאס להקשיב, ולי נמאס לדבר.

היא פשוט מתישה.

אני כנראה פשוט יאלץ לחיות עם הכלבה,

עד שימאס לה ממני והיא תעבור למישהו אחר.

או שאולי יקרה משהו מפתיע,

אולי אני יכיר מישהו אחר במקומה.

כזה שהיא כל כך תירתע ממנו, שיגרום לה לכבות את האש שליקחה מסביבי,

לקחת את הקרשים שלה, ולעשות לג בעומר במקום אחר.

אני לא הקורבן היחיד שלה,

יש לה פנים רבות, והיא חרמנית על כולם.

היא לסבית, היא הומואית, היא דו-מינית והטרוסקסואלית.

נו, אתם יודעים מי זאת..

תסתכלו במראה, או הצידה, ותראו אותה בוהה,

מביטה, יושבת ומחכה.

עצבות-זהו שמה.

תישארי כאן!, בארץ, אל תעקבי אחריי!
וכשאחזור,

לא רוצה לראות אותך יותר,

לכי תחפשי לך קורבן אחר :)

נ.ב

יש שיראו בפוסט הזה דבר קודר, בעיניי- זה ריאלי ואפילו חיובי לגמרי.