אבסטרקט

בעוד אני חוזר לימים של שגרה אחרי תקופת בחינות מתישה בה לא מצאתי רגע אחד

של נחת לחפוז קל, שלא נדבר על דייט. פונה אליי א' ומציע לשדך לי בחור ממש "איכותי" בליגה אחרת,
בשונה לחלוטין מהשידוך הקודם שלו שהסתיים בשברון הלב הנוראי ביותר שחוויתי עד כה בחיי.

שנתיים עברו מאז הפרידה מנ' יימח שמו, ורק לאחרונה אני מרגיש שוב 
כיצד נבנת בי היכולת להיפתח ולתת את הרגש שלי לאדם אחר מחדש.

תהליך שיקום נפשי ארוך שיכול להתפורר ברגע מול האדיוט הבא שיחליט לשחק בי.  

א' החל מגרה את קצוות חושי מחשבתי בנוגע לבחור ע"י שיווק מסיבי דו-כיווני,
באותה העת בה מנסה למכור לי את "האיכותיות" שבו, מנסה לעשות זאת גם עבור הבחור מהצד השני כלפיי.
החלטתי לנקוט בצעד מקדים, ובמקום טלפון שבור ביני לבין א' לבין הבחור, פניתי אליו ישירות.

מהתכתבות קצרה כבר עברנו לשיחות טלפון זורמות, עם כימיה מעניינת, ללא שתיקות מביכות ברקע.
קבענו להיפגש לדייט, והחלטתי שאין מצב שאני נותן לבחור המקסים הזה לחמוק לי מבין האצבעות,
הלכתי על הצד הבוגר וכמה שיותר גברי שהצלחתי לחלץ ממני,
ולא בשביל לזייף את האופי שלי- אלא כי רציתי שהוא יכיר את "האני" האמיתי והרגיש שבי,
לפני שהוא נחשף לכל הקאבר ההומואי-ציני-מחורפן שיש בי, שבד"כ נועד לשמח יותר את הסובבים אותי מאשר אותי.

זרמנו על דייט מקורי בבית קפה, האומנם שתינו בירה.
דיברנו המון, חפרנו אחד לשני במוח על דברים שאין לי מושג איך הגענו לדבר עליהם במשך 3 שעות.
החל מטיולים, עבודה, לימודים, משפחה, חברים ועוד...
הולך מצוין, אני חש שיש כימיה טובה, מביט בקמטוטי החיוך שעל פניו ומוקסם,
מרגיש שיושב מולי בחור כל כך יפה מבפנים ומבחוץ- שיש בי היכולת לפתח אליו רגשות.
מדיי פעם מחליפים מעט ליטופי ידיים, אני לגמרי מאושר שהצלחתי להביא את עצמי
לתחושת ההתרגשות הזאת שוב אחרי כל כך הרבה זמן שלא הצלחתי להתלהב מבחור.

בדרך הבייתה ממשיכים לדסקס (אוכלים אחד לשני את הראש) ושומרים על חיוך תמידי דבילי,

הגענו אליי הבייתה, הוא עוצר את הרכב, והנה מגיע רגע האמת,
אני נועץ בו מבט ישיר לעיניים, מחייך
ואומר לו שנהנתי ממש ושהיה לי כיף, מחזיק לו את היד.
הוא אומר לי חזרה שגם לו היה מדהים לבלות איתי, מחבק
ולא מפסיק להחמיא לי על כמה שאני בחור מקסים- פה חשדתי...
ואז הוא גם הוסיף "אבל אני לא בטוח שאתה מה שאני מחפש,
קיבלתי רושם שאתה צעיר מדיי בשבילי, וניסיתי לומר זאת כבר לא' מראש,
אבל הוא התעקש שאנחנו מתאימים, אז הסכמתי לתת לזה הזדמנות"

והנה זה שוב, האכזבה הזאת מבחור שלרגע כבר חשבתי שהוא מדהים וקצת שונה.
שנתן לי להיפתח אליו כמו ששנתיים לא הייתי מסוגל, וברגע אחד קטף לי את הכל.

הותיר אותי המום ופגוע עם פלשבק כואב לנ'- שגרם לי להרגיש האדם האהוב בעולם ובבת אחת בלי שצפיתי שבר אותי לרסיסים. 

האומנם,

זה היה רק דייט ראשון, וכלום לא סופי, וכלום לא ידוע.

אבל החשש שלי מלהיפגע, רק הולך וחוסם אותי עם השנים וההקצאות שלי לחשיפת רגש, הולכות ואוזלות. 

נ.ב
סוריאליסטי למדיי לחשוב שבמהלך החפירה בבית הקפה דיברנו רבות על כתיבה.

אני אמרתי- שכתיבה באה אליי מתוך רגשות של כאב.

כבר השלמתי עם העובדה שהש-3 שנים הקרובות הולכות להיות

תקופת חיים של דגירה ממושכת בתוך קן של מחברות וספרים.

כמו תרנגולת פולנייה שאסור לה לקום מהביצה.

ושמישהו יקח את הביצה הזאת ממני

הלילה אני בטוח כבר לא אתחתן, אבל אולי אכיר מישהו

ערב שישי עם כל החבורה בקלאב

6 בבוקר, הרגליים כבר מותשות

הוא עשה לי קצת עיניים ואני קצת לו, וואף, הוא חתיך

בא לי עליו,

הוא ניגש בעוד אני נשען מרוח על המעקה,

עיניים כחולות וחיוך ילדותי שכזה,

ובין הבאסים של האומן17 הוא לוחש לי את המשפט פתיחה הגרוע ביותר ששמעתי בחיי,

מעין הצעה מגונה טיפוסית שכללה שהות בשירותים וערבוב של כימיקלים. 

כזו שהחזירה אותי בפלאשבק אחורה לאקס

והזכירה לי אותו בדיוק. 

סירבתי לו בנימוס.

ביום שאחרי,

בעוד אני בשלבי ההתאוששות. הוא כבר טרח לחקור מי אני ולמצוא אותי בפייסבוק

התנצל על משפט הפתיחה הנוראי, והמשיך ליומיים של התכתבויות חמודות שכאלה

שלכאורה תמיד גורמים לחוש הדמיון המפותח שלי כבר לבנות חופה.

הוא קלט בזמן לאן זה מתקדם והיה כנה:

"יש לי בן זוג ואנחנו במערכת יחסים פתוחה, ופשוט בא לי עלייך"

nooo shit...

אוחח, טוב נו, הלאה, ממך כבר לא יצא כלום

עבר שבוע, והוא לא הרפה בהתכתבויות,

אבל הפעם, בקטע ידידותי יותר.

ת"א, ערב שישי מעפאן,

אני- במסיבה גרועה חותך מוקדם,

מסמס לו- "איפה?..", הוא בקלאב אחר, וגם דיי מתבאס

"שאני אבוא לאסוף אותך?"- כן, בוא.

מגיעים אליו לערב רומנטי של סקס ועישונים.

עכשיו אני עוד יותר מבואס

הוא חתיך, חמוד ולא פוטנציאלי- הוא כבר תפוס.

אבל האמת שהתחברנו יפה, 

מקטע סטוצי שכזה התיידדנו, יותר נכון התייזזנו

ואומנם האקט לא חזר על עצמו מאז,

אבל השידור החוזר מרחף לו שם באטמוספירה.

בעוד הישבן שלי מתאושש בימים שאחרי

שוכב במיטה אחרי עוד דגירה על הביצה הסטטיסטית,

מדיי פעם השיעמום בערבים מביא אותי למשש את הסמארטפון בדיוק בנקודות הנכונות.

שם לפחות,

הוא מיידית זורק לי על המסך מבחר גברים אטרקטיביים,

או, קצת פחות אטרקטיביים.

כל שצריך לעשות זה רק לבחור ולהתחיל לצ'וטט.

המציאות העגומה מכה בי כרגיל.

ומהודעה להודעה, רק מזכירה לי- שמה אין באמת זוגיות,

בטח לא כשאתה מצ'וטט עם 8 אנשים במקביל

ועונה לכולם את אותן התשובות לאותן השאלות המאוסות והחוזרות על עצמן. 

כנראה שהקלאב זו בעצם האופצייה האחרונה "הנורמלית",

שנותרה לנו בקהילה להכיר בחורים בצורה הכי אופטימלית: "פייס טו פייס".

גבר אטרקטיבי על המסך (טוב נו, מעט נשי)

התמונה שלו יפה,

הוא דווקא חמוד, טוב איתו אני אמשיך, זה מתקדם נחמד,

נראה לאן זה יוביל (אופטימי..)

קבענו לדייט שהלך מצויין

ובדייט השני כבר זרמנו אליו הבייתה,

תוך חצי שעה מרגע שחציתי את הדלת כבר מצאתי את עצמי זורק את המשפט:

"באמת חשבת שאני אצליח רק לישון לידך אחרי חודש בלי סקס".

ואז היא הגיע- תקופת מבחנים ארורה!

לדייט השלישי זה כבר לא המשיך, 

כנראה שהתנאים הסטודנטיאלים- לא כל כך התאימו לו.

נו טוב, אני כבר התרגלתי.

ואז הגיע טד (מהסדרה "הכי גאים שיש")

האמת שטד כבר היה שם גם קצת קודם,

טד הוא חבר טוב שפיתחנו קירבה מסויימת מהסוג המנחם-

שתי רווקות הומואיות שבלילות שישי בודדים מעדיפות לישון יחד.

ללא סקס או אקט פולשני כלשהו-

cause-all-we-need-is-love

ובין כל זאת, כנראה שלא הכל כל כך סופני..

אומנם אני מוצא שיתכן ואת התקופה הסטודנטיאלית שלי ככל הנראה,

אאלץ להעביר כרווק.

אבל זה לא בהכרח קובע כי האינטימיות היחידה שאספוג- תהייה בסטוצים חולפים.

אפשר גם למצוא את אותה הזוגיות האלטרנטיבית- ועם יותר מבחור אחד.

זאת שאני מגדיר אותה, 

זאת שהיא ללא התחייבות,

זאת שמאפשרת לי גם לעשות סקס עם אחרים,

זאת שכאשר קשה לי, יהיה שם גם מי שיתמוך בי.

זאת שכאשר אני רק זקוק לחיבוק בלילה כי בודד לי, גם היא תהייה שם. 

עם המעבר לעיר הגדולה

והציפייה לחיים סוערים של קלאבינג, סקס, ושאר ירקות.