אבסטרקט

כבר השלמתי עם העובדה שהש-3 שנים הקרובות הולכות להיות

תקופת חיים של דגירה ממושכת בתוך קן של מחברות וספרים.

כמו תרנגולת פולנייה שאסור לה לקום מהביצה.

ושמישהו יקח את הביצה הזאת ממני

הלילה אני בטוח כבר לא אתחתן, אבל אולי אכיר מישהו

ערב שישי עם כל החבורה בקלאב

6 בבוקר, הרגליים כבר מותשות

הוא עשה לי קצת עיניים ואני קצת לו, וואף, הוא חתיך

בא לי עליו,

הוא ניגש בעוד אני נשען מרוח על המעקה,

עיניים כחולות וחיוך ילדותי שכזה,

ובין הבאסים של האומן17 הוא לוחש לי את המשפט פתיחה הגרוע ביותר ששמעתי בחיי,

מעין הצעה מגונה טיפוסית שכללה שהות בשירותים וערבוב של כימיקלים. 

כזו שהחזירה אותי בפלאשבק אחורה לאקס

והזכירה לי אותו בדיוק. 

סירבתי לו בנימוס.

ביום שאחרי,

בעוד אני בשלבי ההתאוששות. הוא כבר טרח לחקור מי אני ולמצוא אותי בפייסבוק

התנצל על משפט הפתיחה הנוראי, והמשיך ליומיים של התכתבויות חמודות שכאלה

שלכאורה תמיד גורמים לחוש הדמיון המפותח שלי כבר לבנות חופה.

הוא קלט בזמן לאן זה מתקדם והיה כנה:

"יש לי בן זוג ואנחנו במערכת יחסים פתוחה, ופשוט בא לי עלייך"

nooo shit...

אוחח, טוב נו, הלאה, ממך כבר לא יצא כלום

עבר שבוע, והוא לא הרפה בהתכתבויות,

אבל הפעם, בקטע ידידותי יותר.

ת"א, ערב שישי מעפאן,

אני- במסיבה גרועה חותך מוקדם,

מסמס לו- "איפה?..", הוא בקלאב אחר, וגם דיי מתבאס

"שאני אבוא לאסוף אותך?"- כן, בוא.

מגיעים אליו לערב רומנטי של סקס ועישונים.

עכשיו אני עוד יותר מבואס

הוא חתיך, חמוד ולא פוטנציאלי- הוא כבר תפוס.

אבל האמת שהתחברנו יפה, 

מקטע סטוצי שכזה התיידדנו, יותר נכון התייזזנו

ואומנם האקט לא חזר על עצמו מאז,

אבל השידור החוזר מרחף לו שם באטמוספירה.

בעוד הישבן שלי מתאושש בימים שאחרי

שוכב במיטה אחרי עוד דגירה על הביצה הסטטיסטית,

מדיי פעם השיעמום בערבים מביא אותי למשש את הסמארטפון בדיוק בנקודות הנכונות.

שם לפחות,

הוא מיידית זורק לי על המסך מבחר גברים אטרקטיביים,

או, קצת פחות אטרקטיביים.

כל שצריך לעשות זה רק לבחור ולהתחיל לצ'וטט.

המציאות העגומה מכה בי כרגיל.

ומהודעה להודעה, רק מזכירה לי- שמה אין באמת זוגיות,

בטח לא כשאתה מצ'וטט עם 8 אנשים במקביל

ועונה לכולם את אותן התשובות לאותן השאלות המאוסות והחוזרות על עצמן. 

כנראה שהקלאב זו בעצם האופצייה האחרונה "הנורמלית",

שנותרה לנו בקהילה להכיר בחורים בצורה הכי אופטימלית: "פייס טו פייס".

גבר אטרקטיבי על המסך (טוב נו, מעט נשי)

התמונה שלו יפה,

הוא דווקא חמוד, טוב איתו אני אמשיך, זה מתקדם נחמד,

נראה לאן זה יוביל (אופטימי..)

קבענו לדייט שהלך מצויין

ובדייט השני כבר זרמנו אליו הבייתה,

תוך חצי שעה מרגע שחציתי את הדלת כבר מצאתי את עצמי זורק את המשפט:

"באמת חשבת שאני אצליח רק לישון לידך אחרי חודש בלי סקס".

ואז היא הגיע- תקופת מבחנים ארורה!

לדייט השלישי זה כבר לא המשיך, 

כנראה שהתנאים הסטודנטיאלים- לא כל כך התאימו לו.

נו טוב, אני כבר התרגלתי.

ואז הגיע טד (מהסדרה "הכי גאים שיש")

האמת שטד כבר היה שם גם קצת קודם,

טד הוא חבר טוב שפיתחנו קירבה מסויימת מהסוג המנחם-

שתי רווקות הומואיות שבלילות שישי בודדים מעדיפות לישון יחד.

ללא סקס או אקט פולשני כלשהו-

cause-all-we-need-is-love

ובין כל זאת, כנראה שלא הכל כל כך סופני..

אומנם אני מוצא שיתכן ואת התקופה הסטודנטיאלית שלי ככל הנראה,

אאלץ להעביר כרווק.

אבל זה לא בהכרח קובע כי האינטימיות היחידה שאספוג- תהייה בסטוצים חולפים.

אפשר גם למצוא את אותה הזוגיות האלטרנטיבית- ועם יותר מבחור אחד.

זאת שאני מגדיר אותה, 

זאת שהיא ללא התחייבות,

זאת שמאפשרת לי גם לעשות סקס עם אחרים,

זאת שכאשר קשה לי, יהיה שם גם מי שיתמוך בי.

זאת שכאשר אני רק זקוק לחיבוק בלילה כי בודד לי, גם היא תהייה שם.