אולי פעם ראשונה מזה שנה הרגשתי שקט ,בנפש,בלבבראש.
אולי זה כל מה שאני צריכה?כל מה שחיפשתי כל הזמן הזה?
אולי דווקה השקט הזה יביא לי את האושר שלי,את השלווה שלי.
למרות שהראש שלי אף פעם לא חדל מלחשוב,להרר ולמלא לי את כל היום בדיכאון..אבל כשלרגע ,לשנייה יש את הניתוק הזה מהמחשבות,חל שקט..
ולפעמיים באמת נירא שהכל עומד להסתדר,שכל דבר מקבל את הקוביה שלו והפאזל עומד להיות שלם..אבל לפעמיים יש רגעים שהכל נירא אבוד וחסר משמעות.
אנחנו גודלים בחיים,לומדים,שואפים תמיד לגבוה ולמקסימום ניצול של כוחותינו..רוצים תמיד להיות הכי טובים שיש,ונירא לי שהגיע הזמן להפסיק לשאוף ובאמת להתחיל לעשות משהו עם עצמי.
רוצה להרגיש סיפוק,מהעבודה,מהלימודים מהעשייה,להרגיש שאני בדרך הנכונה ולדעת בביטחון שאני יצליח בכל דבר אשר אני ירצה..
רוצה שהמערכת יחסים העכשווית תמלא אותי ,את כולי רק בטוב ורק בהתקדמות משותפת לעתיד שמובטחת בו הצלחה והרמוניה.
אבל בנתיים,אני רק רוצה..ולא עושה עם עצמי שום דבר.בכל אופן יוצא כך שרק אני מפריעה לעצמי להיות מאושרת..
כי תמיד יהיה חשוב לי,דעתם ואושרם של האחרים,גאווה של ההורים,פנטזיה של אהבה מושלמת ,סיפוק האחרים בעדיפות ראשונה .
איך משנים את זה?איך מעמידים את עצמנו מעל לכולם?מבלי להרגיש שאנחנו דורכים על אנשים שקרובים אלינו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
