נורית מספרת לכל החברים שלנו שמהרגע הראשון התחברתי אליו כי הוא היה ערירי ובעל רכוש רב, היא אמרה. הופתעתי. כלל לא עלה בדעתי שאהבתה של מוניקה ליוסף מוטלת כעת בספק.

מוניקה הייתה בת זוגו והידועה בציבור של יוסף בעשר השנים שקדמו לפטירתו. נורית היא מכרה של יהודית- אשתו הראשונה של יוסף, ממנה התאלמן לפני כ-12 שנה.

יוסף המנוח עלה לבדו לארץ בשנות ה-50, למד ראיית חשבון והפך לרו"ח ידוע. את כל רכושו צבר בעמל כפיו. בצעירותו נישא ליהודית, ניצולת שואה שנותרה ללא משפחה והתיידדה עם בני משפחתה של נורית, חרף היעדר קרבת דם.

למרבית הצער, סבלה יהודית מדיכאון והרבתה להתבודד בביתה. גורלם של יוסף ויהודית לא שפר עליהם גם בכך שיהודית לא יכולה הייתה להביא ילדים לעולם.

במהלך שנת 1994  ערכו יוסף ורעייתו יהודית "צוואה הדדית": יוסף ציווה את רכושו לרעייתו יהודית, וקבע שבמידה ויהודית לא תהיה בין החיים לעת פטירתו, יועבר רכושו לנורית- מכרתה, וזאת בשעה שלא היה לו כל מקורב אחר. במקביל, יהודית ציוותה את רכושה לבעלה יוסף, וקבעה שבמידה ובעת פטירתה יוסף בעלה לא יהיה בחיים, יעבור רכושה לנורית.

שנים רבות מצא יוסף נחמה לא רק בעבודתו כרו"ח, אלא גם ובעיקר בפעילותו הענפה בקרן לסיוע לניצולי שואה, והיה אחראי על הפקת פעילויות חברתיות, הן בשנות נישואיו ליהודית והן לאחר מכן.

כשנתיים לאחר פטירתה של יהודית, החל יוסף מחזר אחר מוניקה, שאף היא התאלמנה בשנת 2003 מבעלה. יוסף הרבה לבלות עם מוניקה ולהזמינה לתיאטרון ולמסעדות, עד שהפכו לבני זוג ידועים בציבור. לאחר כחצי שנה עברו להתגורר תחת קורת גג אחת, בביתה של מוניקה. 

יוסף נהג לספר למכריו על כך שרחש כבוד לרעייתו הראשונה, אך העיד כי זכה לשנים היפות בחייו לעת זקנתו, לצדה של מוניקה.

בנסיבות אלו וברבות השנים לצד מוניקה, בשנת 2009 הגיעו מוניקה ויוסף למשרדי, וביקשו לערוך "צוואה הדדית". בפגישתנו, התרשמתי עמוקות מאהבתם ומהדאגה שהפגינו האחד כלפי השנייה. הם סיפרו על כך שהם מעוניינים להבטיח כי בעת פטירת אחד מהם, יעבור רכושו של הנפטר, אל בן הזוג שנותר בחיים. עוד ביקש יוסף שצוואתו זו תהא צוואתו האחרונה, שתבטל את הצוואה הקודמת שערך בשנת 1994. יוסף ציווה את כלל זכויותיו, "לבעלותה הבלעדית של בת זוגי היקרה לחיים", מוניקה.

במהלך שנת 2011 חלה יוסף במחלה קשה. מוניקה שהתה לצדו בשעותיו הקשות ומילאה אחר כל צרכיו במסירות אין קץ. במשך כל תקופה זו לא הגיעה נורית לבקרו אף לא פעם אחת.

יוסף נפטר בשנת 2012 בביתו, כשמוניקה בת זוגו שהתה לצדו ברגעיו האחרונים. יוסף נקבר כפי שביקש בצוואתו, בחלקה אותה רכש עוד בטרם נפטר, עבורו ועבור מוניקה בת זוגו. חודשים ארוכים עברו עד שהחלה מוניקה להתאושש. פטירתו של בן זוגה היקר לה הותיר בנפשה צלקות, וגעגועים עזים לימיה טובים יותר.

כחודשיים לאחר פטירתו של יוסף, פעלה מוניקה לצורך הוצאת צו לקיום צוואתו של יוסף. מספר ימים לאחר שהוגשה הבקשה, נדהמה מוניקה לגלות, כי בצר לה, ועל מנת לזכות ברכושו של יוסף בכל מחיר, הגם שאין לה קרבת דם ליוסף או לרעייתו הראשונה, הגישה נורית כתב התנגדות לצו קיום לצוואה האחרונה של יוסף משנת 2009. וזאת עשתה כשהיא מטיחה רפש במוניקה, שהייתה ידועה בציבור כאשתו של יוסף שנים ארוכות.

נורית העלתה טענות מן הגורן ומן היקב בדבר השפעה בלתי הוגנת לכאורה של מוניקה על יוסף, וטענה כי הצוואה משנת 1994 בלתי ניתנת לביטול מחמת היותה צוואה הדדית לכאורה, הגם שאינה יורשת ע"פ הצוואה משנת 1994. יודגש כי גם אם הייתה נורית יורשת ע"פ הצוואה ההדדית משנת 1994, הרי שמדובר בשנים טרם נקבע התיקון המסדיר את התנאים לביטול צוואה הדדית בחוק הירושה.

סופו של דבר כתחילתו, בית המשפט קבע כי אין כל בסיס שבדין ליתן צו לקיום צוואה ישנה של יוסף המנוח- על פי בקשתה של נורית, לנוכח קיומה של צוואה מאוחרת יותר, אשר הוראותיה שונות מקודמתה, ולכן מבטלת למעשה את הצוואה משנת 1994.

הכותבות עו"ד קרן רז ועו"ד הדס ויינפלד רוסו, שותפות במשרד רז-רוסו משרד עורכי דין, הנן בעלות ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, תחום רחב הטומן בחובו נושאים רבים כגון: גירושין, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראייה, אפוטרופסות, פירוק שיתוף, הסכמי ממון, ירושות וצוואות, הגירה/ חטיפת ילדים לחו"ל, ידועים בציבור, זוגות חד מיניים, ועוד נושאים רבים נוספים מתחום המעמד האישי.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, אך השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו לחלוטין.

סבטה בת 33 שנים, למדה לפני כעשור לתואר ראשון באנגלית באוניברסיטת חיפה. בתקופת לימודיה פגשה את ואלד, שהיה אף הוא סטודנט באוניברסיטה באותם השנים. תוך פרק זמן קצר, סבטה התאהבה בואלד, אשר הרעיף עליה מתנות לקח אותה לסרטים, הצגות, מסעדות ונופשים ודאג לרכוש עבורה תכשיטים, תיקים ובגדים שאהבה.

"הוא היה הבנאדם הכי מקסים שהכרתי ואני הרגשתי שאני לא צריכה יותר מזה" סיפרה סבטה.

כמו כל סיפור אהבה בין יהודיה לערבי, נתקלו השניים בהתנגדויות מצד המשפחה והחברים הקרובים, אך היא חשבה לעצמה שהיא בתחילתו של סיפור אהבה מהסרטים.

הוריה הזהירו אותה מהקשר עם ואלד אך היא החליטה ללכת עם הלב כנגד כל הסיכויים.

במשך שנתיים ניהלו סבטה וואלד מערכת יחסים רומנטית, עד ליום בו גילתה סבטה כי היא בהריון. היא סיפרה על כך לואלד והשניים החליטו להינשא זה לזו. הוריו של ואלד התנו את הסכמתם לנישואין בכך שיתקיימו נישואין דתיים, ע"פ הדין השרעי (מוסלמי) וכך היה.

השניים נישאו בחתונה גדולה ומפוארת שהתקיימה בכפר בו מתגוררים הוריו של ואלד. כחודשיים לאחר שנישאו, בשנת 2007 נולד עומר, בנם. השניים התגוררו ביחידת דיור הצמודה לבית הוריו של ואלד.

כשנתיים לאחר שנישאו, החלו להתגלע קשיים רבים ומחלוקות על רקע גידול הילד. ואלד התעקש לגדל את הבן עומר כמוסלמי, בעוד סבטה ביקשה לחשוף את עומר ליהדות. מערכת היחסים בין השניים נקלעה למשבר. פערי התרבות בין השניים גררו ויכוחים רבים והגיעו לכדי מצב שבו ואלד דרש מסבטה להתאסלם. לאחר שסירבה, התגלה פרצופו האמיתי. תחילה היה זה בפרצי זעם ושבירת חפצים, בהמשך החל באלימות מילולית קשה ובאיומים לחייה. לפני כחודש, ואלד היכה את סבטה בחוזקה ובשל אלימות זו, נזקקה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים, שם תפרו את החתכים שעל פניה. בגין אירוע קשה זה, הגישה תלונה במשטרת ישראל כנגד וולד. שם הוצא צו הרחקה כנגד ואלד לתקופה בת מספר שבועות.

מיד לאחר אירוע האלימות עזבה סבטה את הבית עם הבן עומר עד יעבור זעם, ושבה  אליו לאחר יומיים, כשהיה לה ברור שואלד לא ישהה בבית כשתחזור. להפתעתה הרבה, מיד עם שובה לבית המגורים, גילתה שואלד הפר את צו ההרחקה והמתין לה בבית. בעודה נסה על נפשה, לכיוון לחדר המדרגות – חנק אותה, עד אובדן הכרה.

ושוב, במזל גדול הצליחה סבטה לחמוק יחפה לשכנים אשר הסיעו אותה לתחנת המשטרה שם הגישה כנגד ואלד תלונה נוספת.

סבטה פנתה לבית המשפט לענייני משפחה לצורך קבלת צו הגנה מפני ואלד. לאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים ניתן צו הגנה, האוסר על ואלד להתקרב לסבטה או ליצור עמה קשר לתקופה בת  30 ימים.

במשך תקופת צו ההגנה היה קיים נתק מוחלט בין הצדדים. סבטה עזבה את בית המגורים יחד עם הבן עומר ועברה להתגורר בבית הוריה שבמרכז הארץ. בימים אלה מנסה סבטה לשקם את חייה. היא הגישה תביעת גירושין בבית הדין השרעי, תביעת משמורת ותביעת מזונות עבור הבן עומר, תביעות אשר מתנהלות בימים אלה בפני בית המשפט לענייני משפחה.

וולד ניתק קשר לחלוטין עם הבן עומר, אשר מתחנך כיום במסגרת חינוך פרטית, בבית ספר דמוקרטי. הבן עומר נולד לאב מוסלמי ולכן ע"פ הדין השרעי דתו כדת אביו- מוסלמי. אך יחד עם זאת, הוא נולד לאם יהודיה ולכן ע"פ הדת היהודית דתו כדת אמו- יהודי. כל חייו ייאלץ להתמודד עם עובדת היותו בן לאב ערבי מוסלמי ואם יהודיה.

ע"פ הדין האישי החל על מוסלמים, חייב אב במזונות ילדיו חובה אבסולוטית החלה עליו בלבד. בדין השרעי האדם מחויב במזונות עקב קשר דם בן -לאביו.

בניגוד למעגלים המשפטיים המוכרים בדין העברי (הפרדה בין מזונות בסיסיים ובין מזונות מדין צדקה), הדין המוסלמי קובע אי שוויון מלא המטיל את חובת המזונות על האב בלבד. על פי הדין השרעי, האב חייב במזונות הילדים ואין אדם נוסף אשר משתתף עימו בכך. במילים אחרות, אין כל חובה המוטלת על האם לזון את ילדיה ולהשתתף עם האב בתשלום המזונות.

הכותבות עו"ד קרן רז ועו"ד הדס ויינפלד רוסו, שותפות במשרד רז-רוסו משרד עורכי דין, הנן בעלות ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, תחום רחב הטומן בחובו נושאים רבים כגון: גירושין, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראייה, אפוטרופסות, פירוק שיתוף, הסכמי ממון, ירושות וצוואות, הגירה/ חטיפת ילדים לחו"ל, ידועים בציבור, זוגות חד מיניים, ועוד נושאים רבים נוספים מתחום המעמד האישי.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, אך השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו לחלוטין.

לתגובות כנסו לאתר האינטרנט שלנו בכתובת: www.raz-russo.co.il לקריאת כתבות ומאמרים נוספים ניתן להיכנס לדף הפייסבוק שלנו: רז-רוסו משרד עורכי דין.

יחיאל ופנינה היו זוג משמיים. הם נישאו זה לזו בראשית שנות השישים ויחד הקימו חברה למוצרי בניין שהייתה אחת החברות הגדולות והמוכרות בישראל. בני הזוג צברו ממון רב והיו לאנשים אמידים. הם גידלו באהבה את שני בניהם ומהם לא החסירו דבר. לאחר שבגרו, השתלבו בחברה המשפחתית ומילאו תפקידים משמעותיים. בשנות התשעים חלתה פנינה במחלת הסרטן והיא נפטרה בשנת 1994. כחודשיים לאחר פטירתה, שב יחיאל לעבודתו בחברה המשפחתית. הוא חש בדידות עצומה וסירב להצעותיהם של מכרים להכיר נשים אחרות.

כשנתיים לאחר מות רעייתו, קיבל יחיאל החלטה לשוב לחיים. יחיאל החל להגיע בקביעות לריקודי עם שהתקיימו בעיר מגוריו. הוא הידק את קשריו עם החבר'ה שהכיר ובלט בזכות אופיו הטוב ובזכות כישורי הריקוד בהם ניחן.

בריקודי העם פגש יחיאל  ברות, גרושה+ 3 ילדים. בוקר אחד התקשרה רות ליחיאל וסיפרה לו על כך שהופיע בלילה בחלומה ולכן עליהם להיפגש. במהלך הפגישה, פירטה רות בפני יחיאל את כל קורות חייו- מבלי שהכירה אותו קודם לכן.  היא הסבירה שניחנה בכוחות על טבעיים וכי היא חוזה את עתידם-יחד. אט אט החל להירקם קשר רומנטי בין השניים.

מספר חודשים לאחר מכן עברה רות להתגורר יחד עם יחיאל, בביתו. רות הביעה בפני יחיאל את רצונה העז בנישואין, אך יחיאל סבר כי אין כל טעם בנישואין והציע כי ימשיכו לנהל מערכת יחסים מבלי להתחייב האחד לשנייה. רות לא ויתרה, ובעקשנותה, הכניעה את יחיאל, והשניים נישאו בשנת 1997. כחודשיים בטרם נישאו, נקראה רות לפגישה בנוכחות בניו של יחיאל ועו"ד. רות התבקשה לחתום על הסכם יחסי ממון הקובע כי עם נישואי השניים תישמר ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת.

רות רתחה מזעם. מבחינתה, בניו של יחיאל טמנו לה פח, והחתמתה על הסכם ממון היוותה מבחינתה חציית כל הקווים. רות החלה לשנות את יחסה כלפי ילדיו של יחיאל ועשתה כל שלאל ידה על מנת ליצור נתק בין יחיאל לבניו. היא זרעה רוע ומריבות- עד אשר הצליחה במזימתה. יחיאל פיטר את בניו מהחברה והעסיק במקומם את שני בניה של רות.

אט אט, בסיועה של רות השתלטו בניה על החברה שבבעלותו של יחיאל, עד שכתוצאה מניהול כושל עמדה החברה בפני קריסה. רות דרשה מיחיאל למכור נכסים אחרים שבבעלותו לצורך כיסוי החובות הכבדים אך יחיאל סירב. המחלוקות בעניין החברה העכירו את היחסים בין השניים. רות החלה לשנות את יחסה כלפי יחיאל וגילתה חוסר סבלנות כלפיו. היא נהגה להשפיל אותו בפני מכריהם המשותפים וגרמה לו לחוש לא רצוי ולא שייך.

עברו חמש שנים מאז נותק הקשר בין יחיאל לילדיו. הוא התגעגע לימים שקדמו לנישואיו לרות והתמלא בצער על כך שזנח את משפחתו.

יחיאל היה נחוש לחדש את הקשר עם ילדיו, התקשר לבניו ונפגש עמם. לשמחתו, ילדיו קיבלוהו חזרה לחיק משפחתם ללא כל תנאי. במקביל, יחיאל פתח בהליכים משפטיים בבית הדין הרבני, הגיש תביעת גירושין לה כרך את ענייני הרכוש ומזונות האישה, ובכך "קנה" את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניינם.

רות קיבלה את תביעת הגירושין לביתה ונדהמה לגלות שיחיאל מבקש להתגרש ממנה. היא פתחה בהליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה והגישה תביעה למזונות אישה. בתביעתה, דרשה רות מזונות אישה בגובה 12,000 ₪ לחודש.

יחיאל הגיש לבית המשפט בקשה למחיקת תביעת המזונות על הסף, מפאת חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. בקשתו של יחיאל התקבלה ובית המשפט הורה על מחיקת תביעת המזונות שהוגשה ע"י רות. ההליכים המשפטיים בעניין הצדדים התנהלו בפני בית הדין הרבני.

כלל ידוע, כאשר בני זוג עומדים בפני גירושין, ינסה כל אחד מהצדדים לפתוח בהליכים המשפטיים בערכאה שתהא נוחה עבורו בית המשפט לענייני משפחה או לחילופין, בית הדין הרבני.

במקרים רבים, פותחים בני הזוג בהליכים משפטיים בשתי הערכאות במקביל: צד אחד בבית המשפט והצד השני בבית הדין הרבני, וכך נוצרת כפילות סמכויות. לשם כך, נקבעו כללים מנחים הקובעים מי תהיה הערכאה שתדון בעניינם של הצדדים, כאשר קיימת חשיבות למועד בו נפתח ההליך הראשון.

הכותבות עו"ד קרן רז ועו"ד הדס ויינפלד רוסו, שותפות במשרד רז-רוסו משרד עורכי דין, הנן בעלות ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, תחום רחב הטומן בחובו נושאים רבים כגון: גירושין, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראייה, אפוטרופסות, פירוק שיתוף, הסכמי ממון, ירושות וצוואות, הגירה/ חטיפת ילדים לחו"ל, ידועים בציבור, זוגות חד מיניים, ועוד נושאים רבים נוספים מתחום המעמד האישי.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, אך השמות ופרטים מזהים אחרים שונו לחלוטין.

לתגובות כנסו לאתר האינטרנט שלנו בכתובת: WWW.RAZ-RUSSO.CO.IL     לקריאת כתבות ומאמרים נוספים ניתן להיכנס לדף הפייסבוק שלנו: רז-רוסו משרד עורכי דין.