מה לי ולבלוג הזה?
מאז שפתחתי אותו, או בכלל מאז הפעם האחרונה שעידכנתי אותי, אני התפתחתי וגדלתי והתבגרתי כל כך הרבה.
הבלוג הזה הוא רק רצף זכרונות נעימים (ולרוב לא נעימים מהעבר). אבל העבר הוא העבר ואני לא שם יותר.
מדהים אותי איך שאני הפכתי להיות בן אדם שונה כשאני עוברת על הבלוג שלי.
אין לי עוד צורך לכתוב (טוב אולי קצת), אבל זה כבר לא טרנדי יותר. אז מי עושה את זה בתאכלס?
עצוב לי להסתכל על ישראבלוג ולראות כמה שומם האתר נהפך להיות. אבל אלו החיים אז מה לעשות?
אני נהנית מהעבודת שלי עכשיו. לא מהעבודה עמה, אלא יותר מהאנשים שאיתי. אומנם זו עבודה זמנית אבל זו הבעם הראשונה שאני אשכרה נהנית לעבוד עם האנשים שעובדים איתי. עם הצוות. זו תחושה מיוחד לבוא לעבודה עם חיות כי את מרוויחה חברים.
2 וחצי בלילה וסיימתי מחזה - הביתה מאת הרולד פינטר. ובמקום ללכת לישון אני כותבת כל מה שעולה לי לראש.
אוי החופש הזה שפשוט לא אכפת לי. יקראו או לא יקראו. ישפטו או לא ישפטו. כיף לי בנקודה הספציפית הזאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
