הרגע הזה ב23:30 שאת מטיילת בגינות שומרון, בין האתאיסטיות היחידות בתוך ים של דתיים לאומיים עובדי יהוה, מפחדת להיתקל בחזירי בר (כי הם בכל מקום פה) ומנסה לא להרצח אחרי שנכנסת לויכוח עם מאמינים על זה שאין אלוהים.
השומרון זה מקום מקסים. באמת שזה מקום מקסים. אבל זה חור באמצע שום מקום, ואני באמת מעדיפה את העיר הגדולה.
הסירחון.
הרעש.
החיים (במידה ויש חיים באותה עיר -כן פתח תקווה, אני מסתכלת עלייך).
העובדה שאת יכולה להזמין פיצה ב3 בלילה ולהדליק מוזיקה בפול ווליום ב4.
אני באמת שלא אדם של העיירות והישובים השקטים והצנועים. אני צריכה חיים. אני צריכה תמיד משהו לעשות. אני אוהבת את הסירחון של העיר, באופן אירוני הוא מרגיע אותי. אז נכון שבעיר אני לא יכולה לטייל באמצע הלילה לבד, אבל יש כל כך הרבה פלוסים אחרים שיכולים להרגיע אותי חוץ מטיולים ליליים ב1 בלילה וריצות ב2.
אני פשוט מחכה תמיד לרגעים שאני חוזרת לגור בעיר, חוזרת לחיים, לאנרגיה המטורפת.
אני מניחה שזה בגלל שאני עוד צעירה ושכנראה כשאהיה בת 30 אעדיף מקום שקט יותר. אבל עד אז, אני רוצה להנות, להתמלא, להכיר ואולי אפילו להתאהב מחדש. מי יודע?
אני רוצה עיר גדולה.
אני צריכה עיר גדולה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
