לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב 

זה מה שעובר לי בראש כל הזמן בימים האחרונים... השיחות בראש שלי:

אולי עשיתי טעות

לא לא עשיתי טעות היה לא טוב

אולי אני אכתוב לה

לא אני לא אכתוב לה, מגיע לה להיות מאושרת והיא כבר לא אוהבת אותי

אולי אני אשלח תמונה

לא, למה זה יהיה טוב? באמת?

האם הפסדתי משהו טוב?

לא.. זה היה ונגמר, די כבר! תמשיכי הלאה!

אני לא מצליחה

למה?

לא יודעת!!

אוף, נמאס לי.

והקטע הוא??

הכרתי מישהו חדש, זה הולך נחמד.. אז למה אני עדיין תקועה עליה? למה אני לא יכולה לשחרר? למה אני חוזרת אחורה? למה??

למה אני מסתכלת על התמונות שלה ומכאיבה לעצמי כשאני רואה את התמונות עם החברה החדשה? למה אני מסתכלת על תמונות ישנות שלנו ומכאיבה לעצמי? למה אני מקווה שהיא תראה את כל מה שכתוב פה ותבין שזו אני?? למה?? למה?? למה אני לא מצליחה להפסיק להתעסק בזה?? 

זה מתיש, כל כך מתיש, אני לא ישנה, אני לא מפסיקה לחשוב.. ועל מה? על משהו שאני יודעת שלא היה טוב, היינו יותר מדי שונות על משהו שאני יודעת שלא יחזור ואני גם לא חושבת שאני רוצה שיחזור. או שאולי כן?

תסגרי על עצמך כבר! תשחררי! למה את לא עושה את זה??

נמאס לי.

לילה טוב