מדהים איך אני תמיד חוזרת לפה בגללה....

למה אני עושה את זה לעצמי? אני פשוט לא מפסיקה לשקר לעצמי.. אני בסדר עם זה שחזרנו לדבר, לא כואב לי לשמוע אותה מדברת על החברה שלה שעכשיו היא כבר האקסית, אני לא רוצה שנחזור, אני כבר לא אוהבת אותה בצורה הזאת.

שקרים. הכל שקרים.

למה כל כך קשה לי להתנתק? למה, למרות שכואב לי ולמרות שהיה לי טוב הרבה יותר לפני שחזרנו לדבר אני לא מתנתקת ממנה? 

כולם מכירים אותי כל כך טוב, כולם אמרו לי זה לא בריא, זה לא יעשה לך טוב.. אז למה? למה אני לא מקשיבה למה שאנשים אומרים לי?

למה אני חייבת לחשוב שאני יודעת הכי טוב. ושאני יכולה להתמודד עם הכל. העיקר שתהיה בחיים שלי....

למה לעזאזל כל כך חשוב לי שתהיה בחיים שלי?! היא הרי בחיים לא תאהב אותי כמו פעם, הרי אנחנו בחיים לא נחזור להיות ביחד.. אני סתם מאפשרת לה לפגוע בי..  

אחרי שדיברתי עם כמה אנשים ועברתי כמה חוויות וחקרתי כמה רגעים הבנתי כמה היא מניפולטיבית... ולמרות שאני יודעת את זה ואני מכירה כבר את כל המהלכים שלה זה עדיין מגיע אליי, פוגע בי, שובר אותי.

תמיד זה אותו דבר. היא מזכירה את העבר, בהתחלה בדברים החמודים על איך היה לנו טוב ואז מזכירה את הסוף, איך שפגעתי בה, איך שעזבתי אותה, נטשתי אותה, בגדתי בה... וגורמת לי להרגיש חרא ואז מנסה לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי.. זה מעצבן.

מה?! את צריכה לשבור אותי כדי שתוכלי להרגיש מספיק חזקה וטובה ומעליי בכך שאת מעלה אותי למעלה? 

אני כועסת על עצמי, אני פשוט מטומטמת איך אני נופלת למניפולציות שלה, נותנת להן להשפיע עליי. 

אני יודעת שאני צריכה לקחת צעד אחורה אבל אני לא יכולה. 

אני אוהבת אותה....

הלוואי החיים היו פשוטים יותר והיה אפשר פשוט למחוק רגש....