לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב לא לכתוב לא לשלוח לא לחשוב 

זה מה שעובר לי בראש כל הזמן בימים האחרונים... השיחות בראש שלי:

אולי עשיתי טעות

לא לא עשיתי טעות היה לא טוב

אולי אני אכתוב לה

לא אני לא אכתוב לה, מגיע לה להיות מאושרת והיא כבר לא אוהבת אותי

אולי אני אשלח תמונה

לא, למה זה יהיה טוב? באמת?

האם הפסדתי משהו טוב?

לא.. זה היה ונגמר, די כבר! תמשיכי הלאה!

אני לא מצליחה

למה?

לא יודעת!!

אוף, נמאס לי.

והקטע הוא??

הכרתי מישהו חדש, זה הולך נחמד.. אז למה אני עדיין תקועה עליה? למה אני לא יכולה לשחרר? למה אני חוזרת אחורה? למה??

למה אני מסתכלת על התמונות שלה ומכאיבה לעצמי כשאני רואה את התמונות עם החברה החדשה? למה אני מסתכלת על תמונות ישנות שלנו ומכאיבה לעצמי? למה אני מקווה שהיא תראה את כל מה שכתוב פה ותבין שזו אני?? למה?? למה?? למה אני לא מצליחה להפסיק להתעסק בזה?? 

זה מתיש, כל כך מתיש, אני לא ישנה, אני לא מפסיקה לחשוב.. ועל מה? על משהו שאני יודעת שלא היה טוב, היינו יותר מדי שונות על משהו שאני יודעת שלא יחזור ואני גם לא חושבת שאני רוצה שיחזור. או שאולי כן?

תסגרי על עצמך כבר! תשחררי! למה את לא עושה את זה??

נמאס לי.

לילה טוב

Tell them I was happy
And my heart is broken
All my scars are open
Tell them what I hoped would be
Impossible, impossible
Impossible, impossible

Falling out of love is hard
Falling for betrayal is worse

אתמול גיליתי שלאקסית שלי יש חברה חדשה, אמנם מכוערת יותר ומודעת לזה שהיא לא תאהב אותה כמו שאהבה אותי (חצי נחמה) אבל אני לא מפסיקה לבכות. זה כואב. אני באמת שמחה בשבילה, באמת. אני רוצה שתהיה מאושרת זה ממש חשוב לי, בכל זאת, אני מרגישה שהרסתי לה את החיים ואני גם לא ציפיתי שתאהב אותי לנצח אבל זה לא משפר את מצב הרוח זה לא גורם לזה לכאוב פחות. היא המשיכה הלאה אחרי שנתיים כל כך קשות, היא פשוט המשיכה הלאה ואני? תקועה. לא מוצאת משהו חדש, לא יודעת בכלל מה ומי אני רוצה או אם אני רוצה משהו בכלל. אולי בכלל הגורל שלי הוא להיות לבד. 

כל כך כואב. אני כל כך מתגעגעת להרגשה הזאת שאני הכל בשביל מישהו, שאין מישהו שאוהב אותי יותר, שלא משנה מה אני אעשה אני אהיה מושלמת. קשה לקבל את זה שהיה לי את זה ועכשיו כבר לא ושלא ידוע אם יהיה שוב. כמעט שלחתי לה הודעה, אבל ידעתי שזו תהיה טעות גם בשבילי וגם בשבילה ואם אני באמת רוצה שתהיה מאושרת אני צריכה לתת לה להתקדם ולא להחזיר אותה אחורה. 

לא היה לנו טוב ביחד, זה לא עבד, אני זוכרת את זה אני תמיד מזכירה לעצמי אחרת זה יהיה עוד יותר קשה, לחשוב שאיבדת משהו טוב. אבל הרוב היה לא טוב לצערי. אני אוהבת אותה עדיין, אין מה לעשות לא קל להפסיק להיות מאוהב, אבל אני מקווה שיהיה בסדר.