כדי שאף אחד לא ידע.

אני מבולבלת.

אפשר בבקשה שמישהו יעשה לי סדר בחיים? כי אני לא יודעת להחליט בשביל עצמי מה טוב לי ומה רע לי, ולאחרונה הכל רע לי.

הבחור הנוכחי, הוא כנראה הדבר הכי טוב שקרה לי בתקופה האחרונה. חוץ מהעובדה שהוא סקס מעולה- הוא מתוק, מקסים, מפנק. אני מצאתי את עצמי מספרת לו דברים, שאף אחד אחר מעולם לא שמע עלי. אני מרשה לו לעשות דברים איתי שאני לא מרשה לאף אחד אחר...

אבל באותה נשימה אני יודעת שהוא שוכב עם מלא בנות אחרות במקביל אלי, וגם אני לא בדיוק נאמנה (תזכורת לעצמי לסמן V על 'להזדיין עם 2 גברים במקביל עד גיל 30' ברשימת הTO DO שלי).

אם הוא כל כך חמוד ומקסים, לא אמור להפריע לי שאין לי בלעדיות עליו? ואם כל כך טוב לי איתו, למה שאני אזרום עם מישהו אחר?

אני לא יודעת מה נסגר איתי.

אתמול בלילה שכבנו במיטה ודיברנו, דיברנו על האקס שלי על האקסית שלו... השיחה גרמה לי להרגיש כל כך מקולקלת. 

הרבה פעמים כשאני חושבת על עצמי, מי אני ומה אני... המילה פגומה קופצת לי לראש.

אני פגומה, משהו לא בסדר בי, אני לא כמו כולם.

אני מקולקלת.

אני לא יודעת מה אני רוצה. אני רוצה- ולא רוצה את אותו הדבר בו זמנית.

אני רוצה אהבה. ככה מסתיים הפוסט הראשון בבלוג שלי- אני מכורה לאהבה, לזוגיות. אני לא יודעת להיות לבד. אני שונאת להיות לבד. יש בי כל כך הרבה לתת ולחלוק, ואני משתגעת כשאין לי על מי להרעיף את כל מה שיש לי בפנים.

מצד שני, רק המחשבה על זוגיות, על רגשות וקשר רציני גורמת לי להרגשת חנק. 

אולי כי החווית הזוגיות שלי כל כך שלילית, אולי כי אני כל כך נהנת מהחופש שלי?

אני עייפה, עייפה מלהילחם עם עצמי. עייפה כי אין לי עם מי לחלוק את הנטל הזה.

כל כך עייפה מהתדמית החזקה שלי, כי אולי מבחוץ אני משחקת אותה אשת הברזל- כלום לא אכפת לי, והכל בקטנה. מבפנים אני פצועה, עייפה, מותשת. מבפנים אני רק רוצה חיבוק אמיתי ממשהו שיבין אותי, שיבין את הקושי שלי.

אני לא עוזרת לעצמי. אני רק מסבכת את העניינים, מסבכת את עצמי.

מסובך לי, ואני רוצה/צריכה לעשות סדר. מישהו שיעשה לי סדר.

מישהו שיקח אותי בידיים, יעמיד אותי על הרגליים ויכריח אותי להמשיך ללכת הלאה.