כדי שאף אחד לא ידע.

אני שונאת להעביר את החגים שלי במרכז.

זה פשוט מתכון לדיכאון.

אני יכולה לשחק אותה קולית, וכופרת, ועצמאית... אבל בחגים, אני רק רוצה להיות עם אימא ואבא. בבית, עם המשפחה.

במקום זה, אני פה, לבד.

והחלק הכי נורא, הוא שאין לי עם מי לחלוק את הבדידות הזו, כי האנשים המעטים שכן הייתי רוצה לבלות בחברתם- מבלים עם המשפחות שלהם.

ואני לבד. כל כך שונאת להיות לבד!

אפילו נוכחותם של 3 זוגות של נעליים חדשות לא מצליחה לעודד אותי!

אני מניחה, שאני פשוט אעשה מה שאני עושה תמיד כשרע לי- אני אסדר ואנקה את הבית, אני אבשל לי משהו טעים לאכול, ואז אני אצא לריצה.

לפחות הפוסט הזה יצא הרבה יותר אופטימי מהפוסט של שבועות.

אולי כי הפעם אני לא נואשת, והשלמתי מראש עם גורלי המר :)

חג שמח חברים!