כדי שאף אחד לא ידע.

אני מאוד מנסה לא להתמרמר על פסח. סך הכל אני מאוד אוהבת חגים.
אבל- אין לי עבודה.

משעמם לי.

ואני עדיין חייבת לשבת פה.

הגיוני, לא?

בואו נשלם לאנשים על פי שעות ולא על פי התפוקה שלהם. זה בטוח יצליח!

אה וכמובן, בואו גם נסגור להם את החדר אוכל.

אז אכלתי מקדנולדס לצהריים. שתכלס לא היה רע. אני לא ממש מתלוננת.

אומנם הלחמניה הייתה דוחה, אבל לפחות הסניף שקרוב לעבודה לא כשר :)

קצת עצוב לי שאין לי באמת מה לכתוב. במה לשתף.

אומנם זה שאני כמעט לא כותבת זה סימן שטוב לי, אבל לפעמים כל כך מתחשק לי שיהיה רע- טיפונת רע, רק בשביל שיהיה לי על מה לכתוב.

יש משהו קסום ומהפנט בצליל של המקלדת מתחת לאצבעות שלי.