אני מסתכלת על הפוסטים של לפני... כמה? חודש, חודש וחצי בערך ומעלה לי חיוך המחשבה על איך אני היום. איך ישבתי עם דמעות בעיניים ואמרתי שלא אתן לאף אחד יותר להיכנס לי ללב, ושאני לא רוצה להיפגע יותר ולהיות במצב הטוב והרע הזה בו זמנית, ועכשיו אני מחייכת בגלל מישהו. דרך אגב, החלטתי לקרוא לו אל. זה יהיה קצת מבלבל אם אני מתכוונת אליו או למילה אל אבל שיהיה. (:
מכמה מבטים הוא הצליח לחדור לי ללב. אני לא יודעת מה אני יותר - מעריכה או אוהבת אותו.
רק שיצא מזה משהו כבר. אני יודעת שזה מגוחך שעברו רק כמה ימים וככה אני מרגישה, אבל הוא שבה אותי. פשוט ככה.
דזמונד,
די נו, תפסיקו לומר שאני מאוהבת(סמיילי מסמיק) , זה מביך אותי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
