דווקא עכשיו, בחופש פורים כשתכננתי שחברה שלי תבוא לישון אצלי - הגוף שלי בוגד בי ומחליט שאני מצוננת. וכואב לי הגרון. ואתמול כאבה לי הבטן כל כך שאין לי מושג איך הצלחתי לנגן.
וכנראה שאני לא הולכת להיפגש עם דרו בחופש אז, כן. חוץ מכל המחלה הזו שנחתה עליי אני גם לא אראה אותו ארבעה ימים
אבל! יש אבל! מצאתי יתרון בעובדה המצערת הזו - יש לנו יותר זמן לדבר, כי חופש וזה(;
המורה שלי אמר לי אתמול שאני מנגנת יותר טוב ואני שמחה וזה מעלה לי חיוך לדעת את זה(:
עכשיו אני צריכה לאכול ג'ינג'ר. אוי, יש לי צמרמורת רק מלהיזכר בטעם המגעיל שיש לו:(
אני לא יכולה לתאר עד כמה מעצבן אותי שאנשים פתאום נזכרים בי אחרי תקופת זמן ארוכה שלא דיברנו. מה אתם רוצים? פתאום נזכרתם בי? פתאום אכפת לכם ממני? יופי, בעיה שלכם. בתקופה הזו הייתי בחרא מצב רוח ופתאום התעוררתם, תודה אבל לא תודה. על קשר אני לא רוצה לשמור איתכם.
דזמונד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
