אני שונאת את הרגעים בהם הכול נראה פתאום... אין לי מילה לתאר את זה. אני שונאת לנסות להתעקש על משהו ולא להצליח כי בסופו של דבר זה מתסכל כל כך ועומד לי גוש בגרון שאני רוצה להעלים.
ועד שיש הזדמנות לצאת ונראה שיש גם עם מי לשם שינוי יש משהו אחר שמונע את זה. וזה כל כך מתסכל, ואני שונאת להיות מבואסת ועצובה. זה הורס אותי, ואת כל מה שאני מנסה לאמץ לעצמי כהרגל וכדרך חיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
