היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

לחשוב על זה

שהיה מי שהטיב לתאר את מיחושיי

בלי להכיר אותי בכלל

הלחין במדויק תחושות למילים שכבר חויתי.

דייק אותי יותר מאשר דייקו אותי

מחשבותיי

הצליח להגיע לגוון האמוציה

על בשרו  מולחנות תהיותיי.

זו אשליה העוטפת ערירים

מחממת את בדידותי

ואיך ידעו בכלל?

ואולי לא ידעו

ואילו היו יודעים

האם היה מתנחם לו הדוואי?

הצבעים מקבלים באמצעותם לחן

משוררים ומלחינים אני הופכת למחרוזת

לא הכירו אותי 

מזכירים לי שתוגה זה אוניברסאלי

וכעת אני חושבת

האם גם אני?